'כשהגפן תסלסל עליו' מאת לילך קופולוביץ

כתבה: ד"ר רותי קלמן

יואב נבו, ילד חכם, יחיד לאם חד-הורית, מוצא עצמו בפני מציאות מרה, בלילה אחד, כשאמו אינה חוזרת בלילה מעבודתה. יואב, בן אחת־עשרה וחצי, באותו לילה גורלי, מבין לאחר שעות של ציפייה, שקרה אסון לאמו. וכשהוא מרים את הטלפון כדי לחייג למשטרה, הוא רואה בעד החלון, ניידת משטרה מתקרבת לבניין בו הם התגוררו. השוטרת שבניידת הזו – שנאלצת להסביר לו, שאמו נפטרה מדום לב בדרכה הביתה – תלווה אותו, לא רק באותו הלילה, אלא גם בחודשים הבאים, בחום ובאנושיות רבה. יואב מועבר מיד לכפר ילדים, שמנהלו, דורון, יודע להביט בעיניו של יואב, ולא לעזוב אותו לבד, בכל שנות שהותו שם.

אבל יואב אינו מוצא שם את מקומו. המדריכים הממונים עליו אינם מוצאים את הדרך לליבו המדמם. הוא אינו נותן לאף ילד להיכנס לחומה הבצורה של ההגנה שבה הוא מתבצר, והחיים בכפר הילדים הופכים את חייו לסבל מתמשך. "ילד שבלילה אחד מתנפצת לו המציאות לרסיסים והוא תלוש, נע ונד ממציאות אחת למציאות אחרת מבועתת, שהכניסה אליה היא דרך שער צבעוני, עובדת סוציאלית אחת שמתבוננת בשעון ורק מבקשת להמשיך את יומה, ומנהל אחד שמבין שהוא מסתכל בעיניו של ילד בן אחת־ עשרה וקצת, והוא חייב לומר את האמת, הוא לא מייפה את המציאות..."

כעבור ארבע שנים. לוקח אותו דורון, אל חוות הכרמים של משפחתו. שם מגלה יואב לתדהמתו, שגילי, אחותו של דורון – שאותה ראה בביקוריה בכפר – הכינה עבורו חדר, ושהיא ובעלה, עמוס, רוצים לאמץ אותו. "לא האמנתי שאני אצא מכפר הילדים. גילי הגיעה לשם, ובשיחה אחת, מונולוג שלה, היא הצליחה לסדר לי מחשבות ומועקות של שנים. גילי הצילה אותי, היא גרמה לי להאמין, בזכותה אני מרגיש שייך" כך ייספר יואב ברבות השנים ללני חן גפן, שתיכנס לחייו, כמו הגפן שחדרה מן המרפסת לאותו חדר שהפך לשלו.

 "פתחתי את דלת היציאה למרפסת, משב רוח קר חדר פנימה. זו הייתה מרפסת קטנה. התקרבתי למעקה הפתלתל ושם היא הציצה בי. היא הסתלסלה כל הדרך אליי בקנוקנות מלאות גאווה. זה נראה שהיא חיכתה לי כשנגעתי בה. היא טמנה בידי עלה בודד שנותר בה, גפן מסתלסלת, עלה בודד אחד כמוני שמחפש מרגוע, מזור לכאב וחמלה."

לני גפן ויואב מתוודעים זה לזו בתור ילדים. כשהוא מתחבא בחציר והיא, שמגיעה לביקור במקום, מוצאת אותו, והם מתחברים מהשנייה הראשונה, כשהם טמונים בחציר. אז הוא גם מוצא שם טבעת ונותן לה, מבלי ששניהם יבינו את הסיטואציה הרומנטית, שתחלחל לליבם יותר ויותר עם הזמן, כשישובו וייפגשו תחילה במקרה, ולאחר מכן בכוונה גדולה.

אותה גפן שהסתלסלה על ידו של יואב, תהיה זו שתכבוש את ליבו לעד. הוא לוקח אותה למקום שהוא אוהב, למכמורת. "בכניסה למכמורת לני שתקה. היא הגיבה בדיוק כמו שאני הגבתי בפעם הראשונה שהגעתי למקום הזה. כשירדה מהרכב היא חלצה נעליה והחלה לרוץ ברגליים יחפות ובמכנסי ג'ינס מורמים עד הברכיים אל המים, וכשהיא עמדה שם לא ראיתי ים, לא ראיתי גלים, לא ראיתי איך הקצף נוגע בגרגרי החול ומשאיר עליהם שובל מלוח, ראיתי קרן שמש נוגעת במים ומפזרת עליהם מסביבה טיפות נוצצות של יהלומים מלוחים."

הדרך להיפתח, ולאהוב עד הסוף, לא תהיה קלה עבור מי ששם בריחים על נשמתו כשאיבד את אימו. החומה שהוא מבוצר בה, תתקשה ותתקשח, כשיהיה מעורב בצבא בפעולה שהוביל, ושנכשלה שלא בעטיו. הכעס על מותם של שלושה מחייליו, גורם לו למעשי קיצון, ולוועדת חקירה צבאית. הוא מחליט לעזוב את הצבא, את הארץ, את חברתו, ולפתוח דף חדש בעסקים. בחו"ל, ביחד עם חברו מיתר. בארץ ידאגו לו שגב חברו, לני גפן החברה, וגילי ועמוס, הוריו המאמצים.  כשהקשרים הסבוכים בנשמתו יותרו, יוכל יואב לנשום סוף סוף לרווחה, ויתיר לקרן השמש ולגפן להסתלסל היישר אל ליבו.