בן הארץ מאת סייד קשוע / ד"ר רותי קלמן

הספר "בן הארץ" מכיל אוסף כתבות מתוך טור שבועי של הסופר, העיתונאי והסאטיריקן, סייד קשוע, שכתב גם את התסריט לסידרת הטלוויזיה המצחיקה "עבודה ערבית". קשוע הוא חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005, ואף זכה בפרס קוגל לספרות ב-2011.
קשוע הוא איש מצחיק ורציני כאחד. בדרך הסאטירה, בעברית יפיפייה, הוא צוחק על מצבים קומיים-טרגיים במפגשים שבין יהודים לערבים. מפגשים המתרחשים ביומיום, לא כאלה שמתרחשים בסמטאות עזה, אבל הם בהחלט בצל הסכסוך, בצל החברה שלכאורה חיה ביחד, לכאורה בשיוויון, אבל רק לכאורה. בתור ערבי שלמד בבית ספר יהודי, ובאוניברסיטה העברית, בתור מי שקנה דירה בבניין יהודי בירושלים, הוא יכול להביא שלל תגובות, שאלמלא חוש ההומור הנהדר שלו, היו יכולות להישמע רע.
כשהוא עובר עם אשתו וילדיו לדירה החדשה בבית היהודי, הוא כותב מכתב להוריו, מכתב המצטייר כאילו הוא כותב אותו מארץ אחרת. "זוהי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" הוא כותב להוריו, ומונה את פלאי הבניין, שבעצם אזכורם, אנו מבינים שהם אינם קיימים בכפרו, טירה, ומכאן, הסאטירה: זרם המים במקלחת חזק וסוחף; את האשפה מפנים שלוש פעמים בשבוע; יש כתובת לבניין ולא רק מִסֽפָּרִים, וכאן בהומור רב, הוא מספר את התלהבות המשפחה, שלא מפסיקים להזמין שליחי פיצה וכדומה, רק כדי לראות, שהמשלוחים אכן מגיעים לכתובת הנכונה; יש תמרורים גם ברחובות, ולא רק במבחן התיאוריה, ויש מקלט...
הוא מזכיר את אשתו כל הזמן כ"עזר כנגדו", והיא מצטיירת כאשה חזקה, חריפה, שלא עושה לו חשבון, אם כי על אמיתוּת ה"ירידות" שלה אפשר לפקפק. השיא הוא במכתב שהיא כותבת, כביכול, למערכת הארץ ובו היא משמיצה אותו, וגם את המערכת, על שהם מעסיקים אותו "כתבכם, בעלי, הוא שקרן כרוני, רכלן ורמאי, שמתפרנס מעיוות אמיתות וציור תמונה לא אמינה של המציאות, ועל ציבור הקוראים לדעת כי מצבו מוגדר בשפה המקצועית כאישיות גבולית הסובלת מהפרעות התנהגות חמורות. לאחרונה, למשל, בעלי משוכנע כי הוא אשכנזי ממוצא פולני, ששני הוריו, החיים בטירה, הם ניצולי שואה שעלו לישראל על גבי אניית מעפילים בשנת 1945. הוא גם מסתובב ברחובות בית צפאפא ומספר לעוברי אורח שהוא האשכנזי היחיד בכפר. עם הקוראים הסליחה. בכבוד רב, אשתו של סייד קשוע (נ"ב: נא לפרסם את מכתבי ללא ציון השם)"...
למרות ההומור וההתבדחות, בעיקר על חשבון עצמו, ישנם קטעים רציניים ומרגשים כגון: העלבון של בתו מתגובת ילד יהודי, שבו נגעה במקרה (181), סיפוריה של הסבתא (221- 223), ההבנה שלו, שהוא מתבגר, כשהוא מאבד את האופטימיות (249 - 250), ועוד. כיום הוא מרצה אורח באוניברסיטת אילינוי. ספרים נוספים: ערבים רוקדים, ויהי בוקר, גוף שני יחיד.