כתבה: ד"ר רותי קלמן
שני צירי התרחשות ברומן שלפנינו. ציר חייה של ג'וסטין בת ה-21, שאוהבת לעבוד עם קשישים ולכן עובדת ככוח עזר בבית אבות בשם "פריחת ההורטנזיה". ג'וסטין מתגוררת עם בן דודה-אחיה ז'ול בביתם של הסבתא והסבא שלהם, לאחר שהוריה והוריו נהרגו יחד בתאונה, שסיבתה לא נתבררה לחוקרי המשטרה עד תום. אביה של ג'וסטין, כריסטיאן, היה אחיו התאום של אלאן, אביו של ז'ול. בנות זוגן היו חברות לעט, סנדרין – מצרפת, ואנט – משבדיה. במשך השנים הן גם החלו להיפגש ובסופו של דבר התחתנו עם התאומים. "מעולם לא נודע לנו מי משני האבות שלנו נהג במכונית. כוחות ההצלה לא הצליחו להבדיל בין שני הגברים. מעולם לא נודע לנו מה התקלקל באותו יום ראשון. וכיוון שהם נסעו יחד במכונית, מעולם לא נודע לנו מי מהאבות שלנו הרג את השני".
הנכדים היתומים גדלים בבית קר של אנשים מנותקים זה מזה, ועם סבתא שיכולה לדאוג להכל, רק לא לחיבוק, שמעולם לא היה לה בבית מלא הילדים שבו גדלה. הסב כמעט ולא פותח את הפה. אבל מחשבותיו ייחשפו לפנינו בהמשך. כולל הסוד שלו, הסוד של אשתו, וכל הסודות שג'וסטין אוגרת בתוכה. הכל, כולל הכסף שהיא חוסכת מעבודתה, שנועד לכסות את לימודיו של בן דודה/אחיה הקטן, ז'ול. "ז'ול חושב שאבא שלו היה יותר עשיר משלי, ושהלימודים שילמד בפריז יהיו הודות לכסף שהיה לדוד אלאן. האמת היא שדוד אלאן היה תפרן. והכסף שחסכתי, פרוטה לפרוטה, בעבודה ב"פריחת ההורטנזיה" הוא שישלם את הלימודים שלו. אבל אני מעדיפה למות מאשר שידע את זה."
ציר שני של התרחשות הוא סיפור חייה של אלן, המתגוררת ב"פריחת ההורטנזיה". ובעיקר סיפור אהבתם המופלא ורצוף הקשיים של אלן ולוסיאן, שהחל כשלוסיאן מבין שהנערה היפה התופרת, לא מצליחה לקרוא, והוא מלמד אותה לקרוא דרך אצבעותיה בברייל, מהספרים שהיו לאביו העיוור. את סיפור חייהם, רושמת ג'וסטין מפי אלן במחברת כחולה בהפסקות, על פי בקשת הנכד של אלן.
לא רק, שג'וסטין נשאבת לסיפור, היא גם מוצאת בו הבנות ורוגע בחייה שלה, כשהיא נחשפת לחום, לרוך ולאהבה גדולה מאד, שלא היו לה. גם כשבחור שב ומזמין אותה לבילויים, היא נענית לו, אך מבלי לטרוח לברר את שמו, מקצועו ומחשבותיו, ומבלי ניסיון כלשהו להשקיע ביחסיהם. אולי כי עד שלא יתבררו לה פרטים רבים היא לא מרגישה חופשייה לחשוב על עצמה.
אלן ולוסיאן מעולם לא התחתנו באמת. לוסיאן, שחשש מקללת העיוורון של משפחתו, חשב שאם יתחתן רשמית, יהפוך גם הוא לעיוור. אז הם המציאו לעצמם יום נישואים, ביום הראשון בשנה. ב-31 בדצמבר, הם נהגו לסגור את בית הקפה שלהם ולנסוע לירח דבש. ירח דבש, שהתרחש בחדרה, על קירותיו הצבועים בתכלת, כשהמזוודה הכחולה מסמלת עבורם את הים. "ב-31 בדצמבר, באחת בצהריים, היה לוסיאן מניח את המזוודה הכחולה על פרקט החדר של אלן, והם היו יוצאים להפלגה זהה לזו שעשו בקיץ 1936. בכל שנה היו מחליפים יעד, אבל בכל שנה רצה לוסיאן לבקר בארצות חמות. בגלל השמש. ארצות שיש בהן ים. בגלל הים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה