אור על שלג מאת אניטה שרב / ד"ר רותי קלמן

ניקי ואביה רוברט דילון חיים בבית מבודד בניו-אינגלנד. החורף קר ביותר, עד 20 מעלות מתחת לאפס, והשלג נוכח בכל מהלך הסיפור, כמו דמות ראשית במחזה.
הסיפור מסופר מפיה של ניקי הבוגרת, בת השלושים, המשחזרת את זיכרונותיה מגיל שתים-עשרה. ואכן השנה ההיא הייתה מיוחדת, משמעותית והרת גורל בחייה של הילדה.
שנתיים קודם לכן,, כשעוד גרו בניו-יורק, איבדו השניים את אם המשפחה ואת הבת-האחות התינוקת בת השנה. האם נהגה, כשהתינוקת באוטו, וברגע אחד, כנראה של חוסר זהירות, אולי הביטה אליה לאחור, חצתה המכונית למסלול הנגדי. הן מצאו את מותן במקום, והמושג "משפחה" נמחק ברגע אחד.
איך מתמודדים? רוברט, שהיה אדריכל מוכשר ואיש מלא חיים, אינו יכול עוד לשאת ביגונו הרב את השהות בבית המלא זיכרונות חמים ואוהבים. הוא עוזב את עבודתו, לוקח את הילדה, ויוצא לכיוון לא ידוע. הבית המבודד שמציעים לו בניו-אינגלנד מתאים לו. ניקי מסתגלת בלית ברירה לבדידות. הוא מוצא פרנסה מועטה כנגר שבונה רהיטים מיוחדים, ובינתיים מכלה את החסכונות שצבר קודם לכן, ואת כספי מכירת הדירה בניו יורק.
יום אחד, שנתיים לאחר המעבר לסביבה החדשה, כשניקי חוזרת מבית הספר, הם יוצאים לטיול הקבוע שלהם בשלג. הליכה שקטה, ללא מלים. הצעידה במינוס 20 מעלות קשה. הם נאבקים בשלג ולפתע הם שומעים קול יבבה. כשהם מחפשים את מקור הקול, מתגלית להם תינוקת שרק נולדה, עדיין מכוסה בדם לידתה, כשהיא עירומה ומונחת בשק שינה. היא בסכנת חיים. האב מכניס את התינוקת לתוך מעילו והם ממהרים לצאת מהשלג, להגיע למכונית, ומשם לבית- חולים.
בשלב זה מתחילה חקירה משטרתית, והבלש וורן מתחקר, בוחן את המקרה, ומסתובב בסביבה. לא מציק. אבל נוכח, ומבין, שהבחורה שרלוט, שמגיעה אל ביתם של השניים, ומשנה את חייהם, קשורה למקרה.
הספר כתוב נהדר! כבר באמצעו, ביכיתי את העובדה, שבקרוב אסיים אותו, וכבר התגעגעתי... מבקר ספרים אמריקאי כתב במדור סקירת הספרים של הוושינגטון פוסט: "סוד כתיבתה של שרב הוא כשרונה הטבעי – היכולת ללכוד את הקורא מיד מן העמוד הראשון ולסחוף אותו פנימה... כתיבתה לא תרפה ממנו עד המילה האחרונה", ואכן כך הירגשתי.
רגע מכונן של הטבע, כשאור ורוד מונח על השלג, והשמיים כחולים, מצביע, ומשמש כרמז מטרים (מקדים) לשינוי לטובה שיחול בחיי הדמויות. מחיים של שתיקה ובדידות בבית המרוחק מאחרים, מתחילים האב ובתו לחזור לחיים, לדבר, להיפתח יותר. הילדה מתבגרת, מרשה לעצמה לנזוף באב המסוגר, להגיד לו בפתיחות מה חסר לה, להיחשף. היא מתבגרת לא רק מהאירועים ומההתבוננות בהתנהגותם של המבוגרים, אלא גם פיזית, כשהיא מקבלת מחזור, וההתרגשות שלה מהפיכתה לאישה, והרצון שלה "להשוויץ" בכך, נוגעת ללב.