ולו שתי נשים מאת חוה עציוני-הלוי

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הסופרת חוה עציוני-הלוי, שהיא פרופ' אמריטוס (בגימלאות) באוניברסיטת בר-אילן מתמקדת בספריה בדמויות הנשיות שבמקרא. את הנשים האלה, היא הופכת לנשים בשר-ודם, עם אמירה משלהן, ועם אופי, המתחשל, מטבע היותן חלק מחברה גברית בתקופת המקרא.
הפעם אלו חנה ופנינה. "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתֵים צוֹפִים מֵהַר אֶפְרַיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה... וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים... וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים... וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפַּיִם: כִּי אֶת חַנָּה אָהַב, וַאֲדֹנָי סָגַר רַחְמָה. וּכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כָּעַס, בַּעֲבוּר הרְּעִמָה..." מה שהפריע לסופרת, בקוראה את הפסוקים המקראיים היה, שהסופר המקראי מפגין אהדה רק כלפי חנה העקרה, ולא כלפי פנינה. חנה מצטיירת כאשה האהובה והפגועה, ופנינה, כאישה, שאינה אהובה על בעלה, וכמי שפוגעת בחנה.

הספר מביא את הספרים שכתבו חנה ופנינה, שתיהן סופרות, ושתיהן מלמדות תלמידים קרוא וכתוב, במשולב, תוך השלמה זו עם זו באחרית הימים.
השילוב בין קולותיהן העולים מן היומנים, הוא שילוב כרונולוגי, המשלים את התמונה משתי זוויות המבט של שתי הנשים.

מתוך ה'פתח דבר' של חנה: "אולי קראתם על תולדות חיינו... אבל מה שכתוב שם... הוא רק אפס קצהו של מה שאירע... אספר אף על המהמורות בחייו של בני, שמואל. הוא נביא ושופט מהולל בישראל, ואיש זולתי וזולת פנינה אינו יודע את אשר התחולל בנפשו... היו תקופות שבהן חיינו כנהר, שעל פני השטח מימיו בהירים ונוצצים ובתחתיתו מחלחלים זרמים עכורים, לבסוף חדר אליהם אור השמש ורווח לנו..."

מתוך ה'פתח דבר' של פנינה: "בספרי אספר על האורות וגם על הצללים החשוכים בחיי. על הסודות הכמוסים שלי. על הסערות שהתרגשו עליי, כשאישי אלקנה וצרתי חנה השליכו אותי לגיא צלמוות. אך אני בחרתי בחיים... איני בושה בחטאיי... לכן שפטו אותי, אך אנא, אל תחרצו את דיני לשבט."
זוהי סאגה רבת שנים, של שתי החברות, חנה ופנינה. חנה, יפיפיה, המחוזרת על-ידי בחורים רבים, ובמיוחד על-ידי חנוך העשיר, המוכן להעניק לה הכל. חנה מרגישה שאין הוא המיועד. היא מהססת. יש לה תחושה שנועדה למישהו אחר. שיש משימה בחייה, שאין היא יודעת טיבה, ולכן משיבה את פניו ריקם.

פנינה, נאה, אך – פחות מחנה. היא יצרית מאד, נכנעת לפיתויו של אלקנה הנער, ומתרצה להתמסר לו מבלי להבין את הסכנות שבכך.
לחרדתה, היא מגלה שהיא בהריון. אלקנה נוטל אחריות, מופיע עם אביו בביתם, והם מתחתנים. בליל הכלולות רואה אותו חברתה חנה, המבינה לתדהמתה שהוא המיועד שלה. מכאן העניינים הרגשיים מסתבכים. אלקנה מדגיש בכל הזדמנות את אהבתו לחנה. פנינה, הנותרת מושפלת ברבים, מוצאת את הדרך שלה לחיות.