'שביר' מאת תמרה ובר. מאנגלית: קטיה בנוביץ'

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הספר 'שביר' הוא ספר יפה, שהפך לרב מכר בינלאומי. על גב הספר נכתב על הסופרת, תמרה ובר, שהיא סופרת אמריקנית צעירה, המעידה על עצמה כעל רומנטיקנית חסרת תקנה שאוהבת רומנים עם סוף טוב, וכפי שמצוטט מפיה "כי ישנם מספיק סופים עצובים בחיים האמיתיים".
במרכז העלילה עומד נער בן שלוש-עשרה בשם לנדון, שעובר חוויה קשה מאד בביתו. התוצאה מאותה החוויה היא שהוא מוצא עצמו בבית חולים, ומגלה שאיבד את אימו. הוא גר במקום קטן, שבו כולם יודעים הכל. ולכן המורים מתירים לו בעצם לעשות הכל, כי הם מבינים שהוא "שביר". אביו לא התאושש מאובדן אשתו, וקשה לו לתקשר עם לנדון. האב מאשים את עצמו שלא היה בבית בעת האירוע, והילד מאשים את עצמו, שלא הצליח לעזור לאימו ולהצילה. בהיעדר שיחה פתוחה ביניהם, חושב הילד, שאביו מאשימו במות האם, כי לפני האירוע, רגע לפני שיצא, אמר האב ללנדון שבהיעדרו – הוא הגבר בבית, ושישמור על האם."

לנדון מרגיש שמעל באמון אביו, והוא כועס על עצמו. כתוצאה מכך, הוא ממלא את גופו בפירסינג מצד אחד, ובקעקועים מצד שני, כמנסה להכאיב ולהעניש את עצמו. הקעקועים, שהתחילו בניסיון להסתיר את הצלקות שבשורשי כפות ידיו, הופכים לביטוי אישי של אנדרטה לאם, שאליה היה קשור מאד. הוא גם מבקש שיקראו לו מעתה לוקאס כשם משפחתה הקודם של אמו. עם זאת, הוא לא חושף את הקעקועים כמפגן ראווה. על קעקועי שורש כפות הידיים הוא שם צמידים, שנועדו להסתירם, קעקועי השיר של אימו מוסתרים מתחת לשרוולים, והוורד שנועד להנציח את שם אימו "רוז" חרוט על לוח ליבו.

ימי התיכון עוברים עליו בנידוי חברתי, ביחד עם חברו בויס. יחד הם נחשבים לילדים הרעים של התיכון. אחרי תקופה של פריצת גבולות, הוא מקבל הצעה ממי שהפך לעוגן של חייו, צ'רלס הלר.
סינדי וצ'רלס הלר הם זוג החברים של הורי לנדון. אחרי הטרגדיה, הם מאמצים ומקרבים עוד יותר את לנדון ואביו. האב מתרחק ומסתגר בעולמו, אבל ללנדון חשוב החום המשפחתי. הגבולות שמציב הלר ללנדון-לוקאס מכוון אותו לסיים את התיכון בציונים גבוהים והוא מתקבל לאוניברסיטה.
כסטודנט, הוא עובר לגור ביחידת דיור מעל המוסך של ההלרים, עובד במספר עבודות, שאחת מהן, וחשובה מבחינתו, היא הקניית הגנה עצמית לסטודנטיות. להנאתו הוא יוצר רישומים יפיפיים.
באוניברסיטה הוא מכיר את ג'קלין ומתאהב בה עד כלות "היֹה הייתה נקודה בזמן שהפרידה בין לפני לאחרֵי... האחרי שלי היה מציאות חשופה, ולא היה לי מה לעשות בנידון מלבד לשרוד. ואז הגיעה ג'קלין. האהבה הזאת. הריפוי הזה... כל רגע היה עכשיו רגע שיש לחיות אותו – ואני אתענג על כולם."