כתבה: ד"ר רותי קלמן
"באחוזת מטעים רומנטית, אפופת ערפל, יכלה "אשתו של מגדל התה" שלי לחיות חיי עושר ותפנוקים, אבל בחרתי להציב בפניה בעיה שתעמיד במבחן את כל הנחותיה על הבדלים גזעיים ותתחקה אחר הגישות הקולוניאליסטיות ואחר האופן שבו טמנו בחובן את זרע אסונה הנורא".
לא סתם בחרה ג'פריס להציב במרכז ספרה, אשה צעירה מאד, בת 19. שכן צעירה זו גדלה ללא שמץ של דעות קדומות בענייני גזע, ולכן היא אובייקטיבית, ויכולה לחשוב אחרת מילידי המקום, שמקבלים את הפרדת בני האדם לפי צבע עורם, כמסורת שעוברת מאב לבן.
גוון (גוונדולין) הצעירה, נישאת למגדל התה, לורנס הופר, עוזבת את אנגליה כדי להתאחד עם בעלה הטרי באחוזתו שבציילון. היא אחוזת התרגשות ותמימה מאד. הימים הראשונים שלה בחווה עוברים עליה באושר עם בעלה, אך הוא מתחיל לפתע להתרחק, להיות שקוע בשדות ובעבודתו, לנסוע בענייני עסקים, וכל ניסיונותיה להבין אותו עולים בתוהו.
האפליות כלפי כהי העור, והתרחקותו של בעלה, עומדים בניגוד להשקפת עולמה הישר והטהור. אך המפנה הגדול והדרמטי ביותר בחייה קורה ברגע שבו היא יולדת תאומים: בן ובת. מרגע זה היא מבינה שעליה לעשות מעשה דרמטי, ולהסתיר מבעלה ומהסביבה את בתה "עיניה השחורות של הילדה שבו אליה – עוללה תמה בת יומה הזקוקה לאמה – וכמיהתה של גוון לערסל את שני התינוקות גברה לרגע אחד על שאיפתה לשמור על שלמות נישואיה... אבל כשחשבה על החיוך הבוטח של לורנס ועל זרועותיו החזקות הכרוכות סביבה, ידעה שאינה יכולה להשאיר אצלה את ילדתה הפעוטה. בד בבד עם הצער שנשך את לבה התחוור לה שהיא ובתה לא ייהנו לעולם מזיכרונות שמחים. אבל נורא מזה – נורא בהרבה – שהפעוטה המסכנה, החפה מכל עוון, תיאלץ לחיות בלי אב ובלי אם".
חיי היושרה שלה הופכים למסכת של ניסיונות הסוואה, כשהיא נקרעת בין הבן שנותר עימה, לבת שזנחה, בין האהבה הגדולה שלה ללורנס, לרצון שלה להתוודות בפניו.
במהלך העלילה, אנו רואים כיצד היא הופכת מנערה תמימה בת 19 לאישה חזקה ויוזמת, שיודעת לעמוד על שלה, ושגם ברגעים הכי קשים שלה, וגם באלה – הטובים ביותר, היא לא מפסיקה לחשוב איך לגלות את האמת שבוערת בתוכה, כשהמהפך מגיע דווקא מצידו של לורנס. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה