כתבה: ד"ר רותי קלמן
המת בספר זה הוא אלבר. במשך יומיים הוא חוזר ומצלצל לפקד מגרה, כשהוא טוען שחבורה שלמה של אנשים, עוקבת אחריו ומאיימת לרוצחו. פחדו של האיש הנרדף ניכר היטב בשיחות ההיסטריות שהוא מקיים איתו בטלפון "ומגרה שמע קול אחוז אימה, שאמר: "הלו!... זה אתה?..." "פקד מגרה, כן..." "סלח לי... השם שלי לא מוכר לך... אתה לא מכיר אותי. אבל הכרת את אשתי, נין... הלו!... בחנתי את כל הפתרונות האפשריים... פניתי לשוטר תנועה בכיכר שאטלה..."... לפני חצי שעה... אחד הגברים עקב אחריי... הם כמה, שמתחלפים..."
השיחות מתנתקות ומתחדשות לסירוגין. אבל הרודפים מצליחים בסופו של דבר לרצוח את אלבר. כפי שמתברר, בוצע הרצח במקום אחד, ואילו הגופה הונחה כמה שעות לאחר הרצח, בכיכר קונקורד, במרכז פריז. מה שאומר, שכוונת אלה שהניחו אותה הייתה לא כדי להסתירה, כפי שנוהגים פושעים לעשות בדרך כלל, כדי למשוך זמן, ולהסתיר ראיות, אלא להיפך.
מי שאמון על סדרת הפקד מֶגרה, מגלה דמות בשר ודם, אנושית מאד, עם אינטואיציות ועם כבוד לזולת. במהלך ניסיונו של מגרה לגלות מיהי הכנופייה שרדפה ורצחה את הקורבן שנרצח, הוא מעמיד על הרגליים את כל המשטרה, מטרטר אותם ממקום למקום, והוא עצמו משמש דוגמא באי המנוחה שלו. הוא לא יושב במשרד, הוא מסתובב כל הזמן, מנהל שיחות עם עמיתיו ועם עדים בברים, ונשאר ער במשך מספר ימים, כשהוא גמור מבחינת חוסר השינה, אך מסרב לעצור, כל עוד הוא צריך לטפל בכל, לחשוב על הכל, ולמצות את החקירה.
מגרה נעזר בפתולוג פול, שעוזר לו בניתוח דמותו של אלבר, במטרה לברר מה שיותר גם על הסיבות להירצחו. ממנו לומד מגרה, מהו זמן הרצח, שאלבר, הנרצח, גדל בסביבה ענייה, וקיבל טיפול לקוי על-פי העצמות והשיניים. שלא היה פועל, וגם לא פקיד, ושעמד על רגליו כל היום, על-פי הרגליים, הפגועות והמשוטחות. הסעודה האחרונה של אלבר מגלה להם הרבה יותר מאשר את טעמו הקולינרי של האיש, ואישיותו נחשפת לפניהם מתוך הבדיקה: "הבעיה, שעבור דוקטור פול הייתה שאלה תאורטית ותו לא, לבשה בעיניו של מגרה ממד של ממשות אנושית חיה. בניגוד לרופא, הזדמן לו לשמוע את קולו של האיש. הוא כמעט ראה אותו. הוא עקב אחריו צעד אחר צעד, מביסטרו לביסטרו, בעת מנוסתו הבהולה באותן שכונות פריזאיות, תמיד אותן שכונות, בגזרת שאטלה-הבסטיליה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה