כתבה: ד"ר רותי קלמן
הספר 'אלינור אוליפנט ממש בסדר' הוא סיפור מדהים בעומקו ובפשטותו גם יחד. בתחילת הספר מופיע ציטוט של אוליביה לנג מתוך The Lonely City: "... ככל שאדם נעשה בודד יותר, כך הוא נעשה מיומן פחות בניווט בין הזרמים החברתיים. הבדידות גדלה סביבו והיא אמצעי מניעה שחוסם יצירת קשר, אף על פי שהכמיהה לקשר חזקה..."
אלינור אוליפנט עושה הכל כדי לצאת מהבדידות, שנכפתה עליה. שנולדה סביבה כתוצאה מילדות קשה וטראומה גדולה של אובדן אחרי שביתה נשרף. הצלקת שעל לחייה, תוצאה פיזית של מאורע זה, היא הדבר היחיד שהאחרים רואים. את הצלקת הפנימית, הקשה יותר, הבעייתית כל-כך, היא מצליחה להחביא מתחת להתנהגות רגילה לכאורה.
המיומנויות החברתיות שלה מוגבלות מאד. אבל היא מנסה ללמוד. רואה הכל. את מה שחבריה לעבודה אומרים עליה. את הדרך שבה הם אומרים. את מה שהם לא אומרים, וכיצד הם מתנהגים, ואת הקשרים שביניהם. היא יודעת בדיוק איפה לקנות כל דבר, מסתכלת על התנהגות של משפחות ולומדת. לומדת, כי לא היה מי שילמד אותה במהלך חייה, כמי שגדלה רוב ימיה בבתי אומנה "לא ידעתי הרבה על הורים בכלל ועל אחים בפרט מעצם העובדה שגדלתי בצורה... יוצאת דופן."
יש לה הרגלים קבועים. של מה שהיא אוכלת. למה שהיא מקשיבה בביתה. את שיחת הטלפון מהכלא שהיא מקבלת מ"מאמי" בימי רביעי, היא מקבלת בלית ברירה, ותמיד שומעת בה עלבונות והשפלות. שומעת. ולא מעזה להתמודד. איש לא מגיע לביתה, מלבד נותני שירות, ותחושת הקיום שלה לעיתים היא על גבול הריחוף: "לעתים קרובות אני מרגישה שאני לא כאן, כאילו אני יציר דמיוני שלי. יש ימים שבהם אני מרגישה שהחיבור שלי לאדמה שברירי כל כך, שהחוטים הקושרים אותי לכדור הארץ דקיקים כקורי עכביש, כחוטי סוכר..."
למרות חוכמתה, והשכלתה האוניברסיטאית, יוביל אותה הכשל החברתי שלה, לידי התאהבות לא-רציונלית בזמר רוק, לא מוצלח במיוחד, שנראה טוב, והיא מחליטה שהוא יהיה בעלה. ההתכוננות שלה למפגש איתו, מכמיר ופתטי, וכל זה מבלי שתהיה לה נפש חיה אחת, שאיתה תוכל להיוועץ ושתשקף לה את המציאות.
ואז היא פוגשת את ריימונד, איש המחשבים במקום עבודתה. ריימונד רגיש מאד לאנשים. הוא מתייחס בכבוד גדול ובאהבה לאימו הזקנה, ומשמח אותה כשהוא מביא את אלינור לפגוש אותה, וגם אלינור מרגישה לפתע שהחום שלהם נוגע בתוכה. הוא עוזר, לאיש זר בשם סמי, כשהלה נופל באמצע הרחוב, והוא מבין שעם אלינור צריך להתמודד בעדינות רבה.
לאט לאט, אף מבלי שאלינור מרגישה בכך, הוא הופך לחברה הקרוב. למישהו שהיא יכולה לסמוך עליו, ולהתייעץ איתו, והוא זה שיפתח לה את הדלת לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה