יום חמישי, 26 באפריל 2018

'השחקניות' מאת אורלי קראוס־ויינר

כתבה: ד"ר רותי קלמן


ראשית, מחמאות על עיצוב העטיפה של טליה בר. הצילום של שלוש הבחורות הלבושות בשמלות קיציות בסגנון שנות החמישים (צלם: הנס פין), אבק הכוכבים שמסביבן, והכותרת "זוהרת", מתאימים בהחלט לסיטואציה שלפנינו. השער ה"זוהר", החיוכים וההנאה מסמלים את השחקניות על הבמה, ואילו החלק הפנימי, הוא תוכְנוֺ של הספר, מביא את "אחורי הקלעים", את תוכנם האמיתי של חיי השחקניות. אלה מכילים זמנים קשים, קנאה, חיים בגטו וייסורי אהבות בלתי אפשריות.

שני סיפורים ארוגים זה בזה ומסופרים חליפות: סיפורה של דולי שפיצר, צעירה שצריכה לבחור בין אהבה למשחק. הסיפור השני, המתגלה לדולי, הוא הסיפור של סבתה הלנה, של אנה - התאומה של הלנה, ושל אחותן הצעירה ביאטה, לבית אלודי.
זהו ספר על כישרון משחק שעובר מדור לדור, ההתלבטויות החוזרות ונשנות אם ללכת עם החלום עד הסוף, או להתפשר על אהבה אמיתית, וחיים רגילים, הרחוקים מהזוהר ומאורות הבמה. זהו ספר המכוון לפער שבין עולם התיאטרון הנוצץ לבין החיים האמיתיים.

יום אחרי בכורה מוצלחת כשהיא בתפקיד הראשי, נראה שהתשובה ברורה לדולי. אך אז היא מוצאת עצמה נאשמת ברצח והקלפים שוב נטרפים. היא מקבלת דוגמאות רבות לשאלה זו, שכבר נשאלה בעבר, על ידי אחרים, כולל על ידי קרובי משפחתה. כי למרות פער הַשָּׁנִים שבין חייהן של אנה, הלנה וביאטה, לחייה של דולי, אנו רואים איך מחשבות, סיטואציות ומעשים חוזרים על עצמם ומהווים נקודות השקה בין שני הסיפורים. כמו למשל, האהבות הבלתי אפשריות, שבאות לידי ביטוי בשיר 'וידוי' של אלכסנדר פן שמביא מארק־יפתח לאנה אהובתו:
"כֵּן הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת אֲבָל זְכֹר אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת / אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת / רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת, בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד / בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת / אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת / יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת".

רודי יוותר על חלום המשחק שלו כדי לאפשר יציבות כלכלית לאנה אהובתו. הלנה תוותר על חלום המשחק שלה כדי להינשא לסמק ולחיות חיי משפחה רגילים, כפי שהיא מגלמת במשחקה על הבמה ב"בנות הדייג". אבל סמק, חולם להיות מחזאי. האם יצליח לשלב בין עולם התיאטרון לחיי המשפחה? עיינה אינה יכולה לחיות מחוץ לגבולות הבמה, ואלכס ואשתו מְתַדְלְקִים זה את זה בחייהם האישיים כדי להצליח על הבמה.

קראוס-ויינר נוטעת את גיבוריה בקרב יהודי הונגריה בשואה, הקיבוץ, המחתרות והפלמ"ח. היא משלבת בתפאורה את קפה "כסית", ויושביו, המשורר נתן אלתרמן, חבורת "לול", "הבימה", ספרות קלאסית, ואזכורים מספריה 'זאבים בשלג' ו'דיוקן הונגרי'. כשדמויות כמו אגי פרקש והפרטיזנים מסלם ארדה משולבות.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה