'נשיקה איטלקית' מאת אדריאנה טריג'יאני מאנגלית: דפנה לוי

כתבה: ד"ר רותי קלמן

ניקי קסטונה עובד כנהג מונית בפילדלפיה, בעסק המשפחתי של דודיו, וגר בביתם ביחד עם בני הדודים שלו. נראה שחייו מסודרים. יש לו עבודה שסידר לו דודו. יש לו ארוסה בשם פיצ'י כבר שמונה שנים, ולהשלמת הכנסה הוא עובד קצת בערבים כלחשן וכעוזר במה בתיאטרון שקספירי מבלי לספר על-כך לארוסתו. הוא מרגיש שהיא לא תבין את החשיבות של התיאטרון בחייו. 

הרומן מלווה את כל המשפחה האיטלקית המורחבת של ניקי, משפחת פלציני, המתגוררת בפילדלפיה. עם המריבה הישנה שבין הדודים דומיניק ומייק, שחצתה את המשפחה לשניים. האחים עצמם אינם מדברים זה עם זה כבר שנים רבות, וכל היתר, בני דודים, והדודות עצמן, נפגשים מפעם לפעם בסתר. סיבת המחלוקת כמעט ונשכחה וצריך למצוא טריגר שייחבר שוב בין שני האחים ומשפחתם.

יש נקודות מפגש בין המחזה "הלילה השנים־ עשר", המוצג בתיאטרון לבין חייו של ניקי. לדוגמא מוטיב ההתחפשות שהוא מוטיב מרכזי במחזה, ואילו ברומן שלפנינו, ניקי מתחפש לקרלו גווארדינפנטה ראש העיר של רוזטו ולפורטורֶה. או כשניקי נקרא למלא את תפקידו של סבסטיאן במחזה. הוא יושב עם קאלה הבמאית, והם עוברים על הטקסט. היא אומרת: "כשאתה מספר לנו מה קרה, תשתף אותנו במה שאתה מרגיש." וניקי חושב ואומר: "אני חושש שאני הולך לאבד את אוליביה כשהיא תגלה מי אני באמת." ומתכוון ליחסיו עם פיצ'י.

נקודת המפנה הראשונה והחשובה בחייו של ניקי מתרחשת לאחר שהוזמנה נסיעה לשדה התעופה. ניקי מגיע לקחת זוג מבוגר בדרך לשדה התעופה, אך אז מסתבר שהבעל מקבל התקף לב, ובמקום לשדה התעופה הוא מסיע את השניים לבית החולים. המסע מסתיים במות הבעל. ניקי מרגיש צורך להגיע לכנסייה לטקס ההלווייה. הוא מרגיש שהוא נחנק. הוא זוכר את עיניו של מר אליסון ביום ההוא. הוא לא רצה למות, אבל "הכול נלקח ממנו ולא היתה לו שום השפעה בעניין הזה."

ניקי בורח החוצה מהכנסייה. בעודו עושה את דרכו באטיות בחזרה אל המונית שמע את תקתוקו של השעון הגדול, השעון שקובע את הרגע המדוייק ללידתו של האדם ואת רגע מותו המתקרב המסומן על כל שעון שבעולם..." כל שעוני חייו עוברים על פניו "הוא שמע כל שעון שאי־פעם תקתק, צלצל, צרצר, זמזם ומשך אותו לעבר סוף חייו, שאת תכליתם הוא שִׁעְבֵּד כדי להשביע את רצון כולם חוץ מרצונו שלו עצמו... הגיע הזמן שניקי קסטונה יחיה חיים של תוכן, שהשעות הארוכות של ימי חייו יוקדשו לעבודה שהוא אוהב, שמדברת על לבו, שמביאה משמעות לעולם ושרק הוא יכול לעשותה, ושבה סיכון פירושו צמיחה והתגמול בא מתוך העשייה... ניקי קסטונה החליט שאסור לו למות לפני שיחיה."