יום רביעי, 18 בספטמבר 2019

'כדאי שתשבי' מאת שרי אלפי-ניסן

כתבה: ד"ר רותי קלמן

ספר ראשון לשרי אלפי-ניסן. כתיבה זורמת ומצחיקה מתוך מוחה חסר המנוחה של דפני, צעירה בת 29, שעדיין אינה מוצאת את מקומה. לא בעבודה, לא בזוגיות ואפילו לא במשפחה.
ההורים גרושים. האם מסתובבת בטראקים בעולם עם חבר'ה צעירים, לא מתפקדת כאם ומסבה מבוכה רבה לבתה האב נשוי בשנית ללוסי, שדפני סולדת ממנה, וירון, אחיה התאום, נחשב למוכשר ולמוצלח שביניהם, והם כמעט ולא בקשר.
מי שנכנסת לתפקיד המבוגר האחראי עוד בילדותם של השניים, היא הסבתא איילין. ליידי בריטית עם מנהגים בריטים מובהקים, השונים מאד מהמנטאליות הישראלית, וכך מתארת אותה דפני: " ...סבתא שלי, בת השבעים וחמש, נהנית להסתובב בנעלי עקב, בגדים מהודרים, שיער קצר צבוע לבלונד שנחפף, נשטף ומתפנפן רק אצל הספר, ולשתות תה כמו כל גברת מכובדת מהממלכה המאוחדת." 
סבתא איילין מקפידה ללכת בחליפות מכנסיים מחוייטות, והשעה ארבע אחר הצהריים היא אצלה שעה קדושה של שתיית תה רותח. בין השאר, היא מחנכת את הילדים, שכאשר מישהו מתקשר אליהם ופותח במילים: "הכל בסדר" – מוטב שיישבו. ולכן כשהיא מתקשרת לדפני יום אחד בשעה שבע בבוקר, ופותחת במילים: "הכל בסדר". דפני מזנקת מהמיטה כשכל הנורות האדומות נדלקות. "הכל בסדר? מה קרה?! מה בסדר?! וסבתא, באותו איפוק אנגלי אופייני, אומרת בקול צלול ואיטי: "הכל בסדר, דפני. אני רק קצת נדרסתי. תגיעי למעבר החצייה ברחוב הירקון פינת אלנבי." 
התאונה שעוברת הסבתא משנה את עולמן. הסבתא הגאה שרגילה לעשות הכל לבד, ריסקה את שתי רגליה ונאלצת להתרגל לעזרה של אנשים סביבה בבית החולים. היא לומדת לשחרר, ללבוש שמלה ולקבל את המצב, כשהיא כופה על כל סביבותיה את רצונותיה.
דפני, שבדיוק מפוטרת מעבודתה, מנצלת את הזמן שהתפנה לה כדי לסעוד את סבתה במסירות, אך עם לא מעט כפיות טובה מצד הסבתא, הממשיכה להתנהג כמו ליידי שצריך לשרתה. מתחת לאיפוק ולתביעות, ניכר שהיא אוהבת את נכדתה, לה היא קוראת "סוויטי פיי".
דפני מגלה צדדים חדשים בסבתה וגם בעצמה. היא מנסה לשחרר את נפשה מרותם, האקס שלה. מנסה להיות עצמאית ולא להיוועץ בשתי חברותיה כל הזמן, ומנסה להתמודד עם רגשי הנחיתות שלה מול ירון, אחיה המוכשר "ירון מתחתן," אני אומרת לבסוף, בדיוק כמו ליידי אמיתית, מסווה כל שמץ של מרירות. "באמת? ומי הבחורה בת המזל?" ההיגיון פשוט: מי שמתחתנת עם ירון היא "בת מזל". את מי שיתחתן איתי, סבתא תחבק חזק ותגיד לו: "תודה רבה!".
ללא סיוע משפחתי נוסף, היא כורעת תחת תחושת הכישלון של חייה, ונטל העזרה היומיומית לסבתה. אך כשהיא פונה לקבל עזרה בטיפול בסבתא, מתחילים גם הדברים מסביבה להסתדר, כמו גם הביטחון שלה בעצמה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה