כתבה: ד"ר רותי קלמן
מאורע מכונן אחד מפגיש שלושה עולמות, שמעולם לא נפגשו קודם, אל פרשת דרכים אחת, אל פסי רכבת. מכאן יתערבבו שלושת העולמות, יִפָּרְשׂוּ זה בפני זה, יוסיפו נדבכים ועולמות נוספים, ויתערבבו זה בזה לדורות.
נגה, ישראלית שלמדה את אמנות המטבח בקולינרי סקול אוף אמריקה בהייד פארק של ניו יורק, היתה בתחנת רכבת בדרכה ללימודיה. בעודה מחכה לרכבת ברציף שלה, היא רואה בקצה הרחוק ביותר, במרחק ארבעה מסלולים של רכבות, גבר יפה תואר שקוע בקריאת ספר. ביד אחת הוא אוחז ספר, וביד השנייה כוס קפה חד פעמית.
בעודה מביטה בו, מתרחשת דרמה אל מול עיניה. מאחורי הגבר מגיח אדם זקן, שמתנודד מצד לצד וצועק. הוא מתנגש בבחור היפה, שספרו וכוסו נשמטים מידיו. הבחור מנסה לייצב את הזקן, אבל הלה מזנק פתאום אל המסילות, נופל, קם ומקרטע לכיוון נגה, עד שהוא מתמוטט על מסילת רכבת האקספרס הקרובה אליה.
איש לא נוקף אצבע מסביב. נגה מבינה שהיא חייבת לפעול. היא קופצת, בזמן שרכבת האקספרס מתקרבת במהירות. הבחור מהצד השני, מופיע לידה, ושניהם תופסים יחד את הזקן ומטילים את הזקן הרפוי לצד המסילה. הרכבת חולפת על פניהם, ושניהם צונחים ליד הזקן.
מבצע ההצלה ההירואי הזה, מקשר בין שלושתם. בין נגה לבין הגבר הצעיר, שמסתבר, שאף הוא ישראלי שגר בניו יורק, ושמו יהונתן, וביניהם לבין הזקן שהצילו. זהו קזיק, יהודי פולני, שאת סיפורו הטרגי מתקופת מלחמת העולם השנייה הוא יספר ברבות הימים לקסיה, בחורה יפיפיה וחיובית, שהופכת לחברתה הטובה ביותר של נגה. קסיה תתרגם לנגה את סיפור חייו של קזיק. סיפור שיעמיד בפרופורציות את הבעיות של כל אחת מהן, ויחשוף בפני משפחתו שלו, את מה שלא היה מסוגל לספר במהלך השנים.
מי שגם־כן שמר בליבו את כל ייסוריו, הוא יהונתן, הגבר היפה מתחנת הרכבת. יהונתן הלום קרב, מתקופת המילואים, כשחזר למלחמה כאן בארץ. אך מסתבר שֶׁהַשֵּׁדִים שמתסכלים אותו, ומונעים ממנו מערכת זוגית יציבה, קיימים בו עוד משחר ילדותו. מסתבר שיותר קל להילחם בקרב, ולזכות בעיטור העוז, מאשר להתמודד עם הַשֵּׁדִים הפנימיים.
גם קסיה, חברתה של נגה, נושאת עימה משא קשה. גם היא מנסה להתגבר על יַלְדוּת, שלא היתה יַלְדוּת. הַחֲבֵרוּת שלהן עוזרת. הצחוק, ההומור, והעזרה שבהם הן מְתַבְּלוֹת את יחסיהן, מְקִלִּים, על השתיים. כדברי נגה: "אומרים שהצחוק מרפא. אני מאמינה שזה נכון. נפשה של קסיה היתה ללא ספק פגועה אך היתה לה יכולת להסתכל על עצמה ועל אחרים בחמלה. זה גאל אותה...".
נגה חוזרת לארץ, מנסה להתמודד עם הוריה הגרושים ואחיה. האם המשמיצה כל הזמן את האב, ומרגישה קורבן של גידול שני ילדיה לבד. האב שמתחתן בשנית, ומביא לעולם עם אשתו הצעירה, זוג תאומים. ואחיה הגדול, ארז, שחוזר בתשובה, מביא שנים עשר ילדים, ותהום של אי הבנות פעורה ביניהם.
העוגן הגדול של חייה הוא טומי, בחור נורווגי, בשלן בְּחֶסֶד, עם אישיות יציבה ואהבה גדולה. בתם אור (אורורה, כמו הזוהר הצפוני) תהיה האור והעוגן השני החזק של נגה. גיבורי הספר יתמכו זה בזה, ויעזרו לְכַפֵּר על עבר קשה וכואב.
קסיה תהפוך עם השנים לקסומי, נזירה בקיוטו שביפן. כשנגה מבקרת אותה והן מדברות על יהונתן, הפגוע נפשית, אומרת קסיה-קסומי: "ביפן יש אמנות עתיקת יומין המכונה קינצוגי. כלי יקר ערך שנשבר לא זורקים. מחברים אותו חזרה, מדביקים, וממלאים את הסדקים בזהב טהור ויוצרים עיטור יפהפה שאף מעלה את ערכו. זה נועד להדגיש את יופיו של משהו שנשבר בעבר." כך נגה מרגישה את יהונתן, ככד שבור שניתן לְאַחוֹת אותו, וכך היא מעודדת את חמדה, אמו של יהונתן: "יהונתן הוא כד שבור אבל בחתיכות גדולות. ידביקו אותן בתשומת לב והוא יחזור להיות כד, אולי לא מושלם, אבל יפה ויקר ערך שיש לו תכלית."
ברגע מסויים יקבל הזהב את הקונוטציה המתבקשת, בשיחה בין יהונתן לנגה: "אני בטוח שתצליחי, נגה. כל מה שאת נוגעת בו הופך לזהב." "לגעת בך?" התבדחתי. הוא סובב אלי פניו וחייך."
כתוב נפלא. קיראו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה