'גריי' מאת לאוני סוואן. תרגם מגרמנית: ארז וולק

כתבה: ד"ר רותי קלמן

'גריי' הוא רומן מתח מעולה, שמעמיד במרכז העלילה תוכי חכם ומדבר בשם גריי.

ד"ר אוגוסטוס הף הוא מרצה בקיימברידג' ושימש כחונך של אליוט פיירבנקס, שהיה סטודנט וגם מטפס. אליוט מוצא את מותו בנפילה מהקתדרלה של האוניברסיטה, ואוגוסטוס, שנכנס לחדר של תלמידו המנוח, מוצא את גריי, התוכי של אליוט, שמתביית מעתה באופן כמעט מוחלט על כתפו של אוגוסטוס. 

בחדר של אליוט נמצאו גם מספר צילומים, של מספר אנשים מהקמפוס, בתנוחות ובמצבים אינטימיים. אוגוסטוס תוהה אם אליוט ניסה לסחוט את האנשים שבצילומים, ולכן מישהו רצח אותו. קשה לו לחשוב כך על אליוט שנחשב בעיניו כבחור ישר. מדי פעם, תוקף גריי את איש שיחם, ומנקר בראשו, או נושך אותו. האם אליוט לימד אותו לעשות זאת? תוהה אוגוסטוס. האם היו לאליוט שני צדדים באישיותו? נוסח ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד? הוא מתחיל לחקור. כדי לנסות לגלות את הרוצח, נכנס אוגוסטוס לנעליו של אליוט תרתי משמע. אלה נעליים מיוחדות לטיפוס, ואוגוסטוס מתחיל לטפס, ומרגיש קצת ממה שחווה אליוט בגבהים.

גריי חושף מפעם לפעם מילים נוספות שיכולות לשמש כרמז למה שקרה. לתוכי יש מגוון מילים, שהוא משתמש בהן בהקשר נכון, והן משמשות כביטויי רגשות. "רומן רע", הוא אומר בחשש, כשמשהו מפחיד אותו, "אל יתהלל חוגר כמפתח" הוא אומר כשהוא רוצה להזהיר. וכשהוא שותק, גם לכך יש משמעות, כשאוגוסטוס מתעורר לאחר הלילה של הטיפוס, שאותו ניסה להסתיר מהתוכי "האם גריי יודע שהוא חמק החוצה אתמול בלילה? בכל מקרה, הוא נתן באוגוסטוס מבט חשדני וקצת מודאג. ואילם! אין שתיקה מאשימה יותר משתיקתו של תוכי!"

בסופו של דבר מצליח אוגוסטוס לפייס את התוכי בהבטחה של פירות ועוגייה. "אוגוסטוס הסתרק, גריי ניקה את נוצותיו, אוגוסטוס ציחצח שיניים, גריי כרסם את שערו של אוגוסטוס בפייסנות. בזמן הגילוח זימרו שניהם יחד "גא־גא־או־לה־ להה."

בהמשך יבין אוגוסטוס, שלא רק אליוט לימד את התוכי מילים. אלא שהיה עוד מישהו בתמונה. מילים אחרות, מעשים אחרים. ישנם מספר חשודים. ההתחקות אחר מהלכיו של אליוט ופגישותיו אינה פשוטה. גריי תורם את חלקו. "שחק את המשחק" הוא מעודד את אוגוסטוס, וכשהוא שואל את המרצה "אתה אוהב אותי?" לא ברור מי אמר זאת למי בעולמו של אליוט, אבל אוגוסטוס משיב "בטח". 

ואכן נפשו נקשרת לתוכי גריי, שכמעט ואינו יורד מכתפו. "הוא הרגיש דגדוג על עורו. דמעה יחידה פילסה לעצמה דרך במורד לחיו... פתאום נוכח שלמרבה הפרדוקס דווקא עכשיו, אחרי מותו של אליוט, הוא מחבב אותו קצת יותר משחיבב אותו בחייו. האם מסעות הטיפוס הליליים הם שקירבו אותם זה לזה, או שמא הדבר טמון בכך שקולו של אליוט הוא עכשיו גם קולו של גריי? אוגוסטוס גישש בסתר אחר הממחטה שלו. "שחק את המשחק!" לחש התוכי בדיסקרטיות על אוזנו, ומובן שלא הצליח להבליע גם "לבן, נייר" דעתני כשאוגוסטוס שלף לבסוף ממחטת נייר." 

מעניין, משעשע ומותח. קיראו.