'המושבעים' מאת סטיב קוואנו ; מאנגלית: ניצן לפידות

כתבה: ד"ר רותי קלמן

את המושג 'מושבעים', אנו מכירים מהסרטים, שכן במערכת המשפט שלנו בישראל אין חֶבֶר מושבעים, ומי שמכריע אם הנאשם אָשֵׁם, או – לא, הם השופטים בלבד. בארה"ב, ובמקומות נוספים בעולם, יש מאגר של שמות מועמדים לשמש כמושבעים. הם אינם מכוחות ההצלה, והם אמורים להיות בכושר פיזי ונפשי טוב. מטרת שנים עשר המושבעים במשפט האמריקאי, היא להקשיב לָעֻבְדּוֹת במשפט ועל פיהן להגיע להכרעה של אשם או לא אשם. את גזר הדין נותן השופט עצמו.

בספר שלפנינו מצליח רוצח חכם ומניפולטיבי בשם ג'ושוע קיין, לחדור לחֶבֶר מושבעים ב"משפט המאה", משפט שבו נאשם שחקן קולנוע מפורסם מאד בשם רוברט סולומון (בובי), שרצח את אשתו השחקנית, אריאלה בלום, ואת מנהל האבטחה שלו, קארל טוזר, שנמצאו מתים בחדר השינה שלו. מטרתו של קיין היא לגרום ליתר המושבעים להרשיע את השחקן.

מי שיוצא להגנתו של סולומון הוא אדי פלין, עורך דין מבריק ומוכשר מאד, שעומד לא אחת בפני התקפות אלימות מצד גורמים עוינים, כולל שוטרים מושחתים, עד כדי סכנת חיים. אבל שום דבר לא מסית אותו ממטרתו, להוכיח את חפותו של  בובי, למרות שיש הוכחות, כמעט חד-משמעיות, שהשחקן הוא הרוצח.

המידע שאנו מקבלים מגיע משני כיוונים. על הרוצח אנחנו שומעים דרך מספר-כל-יודע, שמדבר עליו בגוף שלישי, ומספר לנו על מעשיו ומחשבותיו. זה מתאים לאיפיונו של קיין. הוא מתבודד, והמגע שלו עם אנשים נגמר בדרך כלל ברצח נתעב. קיין סובל ממחלה נדירה הנקראת אָנַלגֶזיָה מוּלֶדֶת. פירוש הדבר, שקולטני הכאב במוחו אינם מתפקדים כלל. אבל בנוסף לכך, הוא נהנה להכאיב לבני אדם ולראות את הרגשות ותחושות הכאב שלהם. זה גורם לו עונג. הוא למד פסיכולוגיה, פסיכיאטריה והפרעות נוירולוגיות, אולי כדי לבדוק מי הוא באמת. הוא ידע שהוא מיוחד, כי אימו תמיד אמרה לו, שהוא מיוחד ושונה. הדרך היחידה שבה הצליח לתפקד בחברה הייתה בזכות כישרון המשחק והחיקויים שלו. הוא התחיל ברציחות של חיות מחמד, ועבר לְהֶרֶג אדם, כשיש לו תוכנית סדורה, מתוחכמת מאד ומובנית. פעמים רבות, לאחר הרצח, הוא נכנס לדמותו של הנרצח, וכך הוא מצליח לְקַדֵּם את תוכניתו. 

את מה שחושב עורך הדין פלין, אנו מקבלים בדרך ישירה בגוף ראשון. כולל מידע על מה שהיה לפני שהפך לעורך דין (מצדו השני של המתרס) ועל מה הוא מוותר (אשתו ובתו), כשהוא מקדיש את חייו למי שהוא מאמין שהם חפים מפשע.

הסופר הנודע לי צ'יילד כותב על הספר "יוצא מן הכלל – הנחת מוצא מסקרנת. עלילה מותחת שאי-אפשר לעזוב וקליימקס מדהים." עיתון הגרדיאן כותב: "ממכר לחלוטין, גיבור שקל לאהוב ויותר טוויסטים מבטורנדו... ספר שקוראים במכה." ואני אומרת: קראתי 400 עמודים בפחות מ-24 שעות. אכן – מרתק.