כתבה: ד"ר רותי קלמן
היחס לחינוך ודאי היה אופייני באותם הימים. כשאשת הרקטור אומרת לה שהיא צריכה לרכוש השכלה, התגובה של אביה היא :"חינוך?" "הרבה אוכל ייצא לנו מזה, מה? לשום בית ספר את לא תלכי!" בכל זאת אשת הרקטור עוזרת לה בקריאה, לאחר הכנסייה של ימי ראשון, כי היא רואה עד כמה אגנס חכמה ומהירת תפיסה. אבל לאחר שאשת הרקטור נכנסת להריון נדיר עבורה, היא מפסיקה. אגנס ממשיכה לעזור בבית.
למרות שהיא חכמה, היא עדיין תמימה מאד, וכשג'ון גלנסי הבלונדיני היפה, בועל אותה בלא הסכמתה, בחופזה, ובלא כל התחשבות בגופה ובנפשה, אין היא יודעת אפילו כיצד להדוף אותו.
מכאן, היא תיאלץ להשלים לא רק עם עצם המעשה, אלא אף עם תוצאותיו. במסיבה שעורך אחד מאנשי המקום, שבו נוכחת משפחתה, ג'ון מודיע לה באוזן, שהוא יתחתן איתה. היא מבינה שיכריחו אותה לעשות זאת, ויגלו את חרפת הריונה, שלגביו היא מרגישה רעה ואשמה.
היא מבינה שהיא חייבת לעזוב את הבית שמעולם לא עזבה. בבוקר מוקדם, כשכולם ישנים - היא יוצאת לדרך חדשה.
אגנס מקבלת עבודה בביתו של מר בלקלוק, שעובד בהכנת זיקוקים, והופכת לעוזרת האישית שלו, כשהיא מתחילה להתמחות בהכנת הזיקוקים, שהם עדיין לבנים ולא צבעוניים. מר בלקלוק, מבלה את רוב שעות היממה במעבדתו, מנסה להמציא זיקוקים צבעוניים. אגנס תורמת משיכלה הבריא, ומדמיונה הרב: "מה עם אש ירוקה, אדוני? ירוקה ורעילה כמו הנקר המנוצה על עץ האגס בבית... הייתי רוצה לראות כחול... כמו הים הכחול מרחוק ביום בהיר. זיקוק כחול שמשוגר לשמי הליל כמו... כמו ניצוץ עליז של אור יום." הוא מקשיב לה, טווָה זיקוקים של צבע בחלומותיה, חולם גם הוא, ומנסה, כשהוא מעביר לה בינתיים את כל הידע שלו, בחכמה, בוורבליות רבה, כשהרוח נמצאת במלים: "וכך קיבלנו את פרחי הגופרית. הנשגב שנעשה מוחשי". הוא מוצא בה עזר רב, יותר משציפה. שמח בנוכחותה יותר ממה שהוא מעז להודות בכך בפני עצמו, שכן הוא עדיין כואב את אובדנה של אשתו. מבחינת אגנס הוא מעבידה, והיא אפילו לא מעזה לחשוב עליו בדרך אחרת. רוצו לקרוא!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה