מוזיקת לילה מאת ג'וג'ו מויס ; מאנגלית: אסנת הדר

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לורה מקארתי נאלצת לסבול את הערותיו הפוגעניות של השכן הזקן, האחרון למשפחת פוטיסוורת. הבית הספרדי הגדול שבו הוא גר, היה בעבר בית מפואר, אך הוא מוזנח על-ידו כבר שנים. מאט, בעלה, הבטיח לה עוד בתחילת נישואיהם, שהבית הזה יהפוך להיות ביתם בעתיד. שכן, אין לזקן קרובים, ואם ייסעדו אותו בשנים האחרונות שלו, הוא יוריש להם את הבית.

הזקן אכן מרמז על כך ללורה, בכל אחת משתי הארוחות שהיא טורחת להביא לו בכל יום. אבל הוא נהנה להתעלל בה רוב הזמן. כשהוא מתלונן שהאוכל קר, למרות שלורה מנסה לשמור ככל יכולתה על החום של הארוחה, בזמן שהיא עוברת שביל רעוע בדרך אל היער, שבין ביתה לביתו. או שהוא רוטן שהאוכל תפל, או מלוח, או מתוק. הוא מעיר לה על לבושה. טוען בגסות, שהיא מנסה לפתותו. ומתלונן באוזניה כמה הוא מסכן שהוא כל הזמן במיטה, ואיש אינו מבקר אותו כמעט.

לורה סופגת את דבריו, ומנסה להתמודד איתם, כשהיא מעודדת את עצמה, שאכן יום יבוא והבית שלו יהיה ביתם. בית ליד האגם, עם נוף עוצר נשימה, ושיפוצים שהבעל שהיא אוהבת, יישפץ ויהפוך את הבית לגן עדן ואת נישואיהם למאושרים יותר. בסתר ליבה, יודעת לורה שהוא לטש, ועדיין לוטש עיניים כלפי נשים אחרות. האם הבית באמת יהפוך לשלהם? האם הוא יביא עימו את האושר לו היא מצפה?

חייה של איזבל דלאנסי משתנים באחת, לאחר מות בעלה, לורן. שנים רבות של נישואים מאושרים שלה, מסתיימים. לא רק במותו של הבעל, אלא גם בהבנה, שהנוחות שהתלוותה לחייה איתו, עומדת כעת במבחן המציאות המרה של החובות שצבר לורן "תשמעי, גברת דלאנסי, אני באמת לא רואה איך אפשר לארגן מחדש את החובות שלך" אומר לה עורך הדין "גם אם תפטרי את האומנת ותוציאי את הילדים מבית הספר הפרטי, יישארו לך כל תשלומי המשכנתה".

איזבל היא כנרת ראשית בתזמורת. זה כל מה שעשתה בכל השנים האלה. הם החליטו להביא מישהי שתעזור לתיפקוד של הבית, ותטפל בילדים, קיטי ותיירי. בעניינים הכספיים טיפל לורן, בזמן שאיזבל יכלה להתפנות לחלוטין לחזרות ולקונצרטים. אבל עכשיו היא מבינה, שהיא אינה יכולה לחזור לעבוד בתזמורת, כי ילדיה צריכים אותה, ומצבה הכספי בכי רע.

ביחד עם מר קרטרייט, עורך הדין, הם מחפשים פיתרון. "יש אפשרות אחרת" הוא אומר "ידעתי שתחשוב על משהו" היא שמחה, ומחכה לשמוע. אבל נחרדת מהפיתרון שלו. "למיטב הבנתי, הנכס הכי יקר שיש לך מלבד הבית הוא... הכינור שלך... אני מבין שזה גוארנרי? הוא מבוטח בסכום בן שש ספרות. אם תמכרי אותו בסכום דומה, הוא לא יכסה את התשלומים לבית הספר, אבל תוכלי לשמור על הבית"... "למכור את הכינור שלי?" היא שואלת בהלם, כאילו הציע למכור את ליבה.

כשהיא מסתכלת בייאוש, בתיסכול, ובחוסר הבנה בערימת החשבונות והמסמכים – שבהם טיפל בדרך כלל לורן – מפנה אותה קיטי, בתה, למכתב אחד מסויים. במכתב נאמר, שאח של סבתה של איזבל נפטר, ובהיעדר צוואה, ובהיותה קרובתו היחידה, היא יורשת את ביתו. מבחינתה זהו הפיתרון המושלם. כך לא תצטרך למכור את כינורה היקר לה כל כך, והיא וילדיה יוכלו להתחיל התחלה חדשה במקום החדש.

אבל הבית שאליו תגיע המשפחה, מוזנח ביותר, ואיזבל צריכה לטפל בדברים שלא טיפלה בהם מימיה. ניהול חשבונות, צרכי הילדים, ועבודה רבה מאד. ידיה שנותרו כל השנים הללו נקיות מעבודה פיזית, כדי שנגינתה תהיה מושלמת, הולכות ומתחספסות, והיא לומדת, לא רק מה זו עבודה קשה, אלא גם התפקחות מהתמימות שעטפה את חייה בתקופת נישואיה.

איזבל תלמד על בשרה, לא רק איך חיים בכפר, אלא מיהם חבריהם באמת, ומי מנסים לגזור קופה על חשבונם.

עוד היא תלמד מהו בית. מה החשיבות של ארבעת הקירות. והאם מספיק קיומו של בית פיזי לקיומו של אושר.

שתי משפחות שנאבקות על מהותן; ילדים שצריכים להתמודד עם עובדות החיים; חברים שיתגלו בזמן אמת; אהבה שנגמרת; אהבות שמתחילות; מוזיקה שמפעמת ומפעימה; והמון תהפוכות. כל אלה הופכים את הקריאה לנחשולים של עליות ומורדות, שאינם מאפשרים להניח את הספר מהידיים עד... לסוף המפתיע.