כתבה: ד"ר רותי קלמן
הספר 'המלך צ'ינגיס הראשון' מתכתב במעט עם ספר הילדות שלנו 'המלך מתיא הראשון' שכתב יאנוש קורצ'אק.
בספרו של קורצ'אק, המלך הוא נסיך צעיר, שאיבד את הוריו בגיל מוקדם מאד, ונאלץ להיות מלך, על אף גילו הצעיר ואי רצונו למלוך, הוא מנסה ללמוד את 'המקצוע', לכונן רפורמות נועזות, שאינו מצליח ליישמן, מאד דואג לעמו, מנסה להיפטר משרים נוכלים, אך מבין שאין הוא יכול לפעול בלי עזרה, עובר מרידה והשתלטות של צבאות זרים, מוגלה לאי בודד, ובספר ההמשך של קורצ'אק, הוא מתבגר, מבין מה עליו לעשות, מזים את המרידה, אך מוותר על המלוכה כדי להיות אדם פשוט.
קווי הדמיון בין שני המלכים מתבטאים, בין השאר, בילדותיות. גם המלך צ'ינגיס הראשון, המלך של צ'ינגיסטאן, הוא ילדותי במהותו. איזה תום מלווה את מעשיו, שלמספר, טוראן, שגדל בארה"ב, וגם לנו, הקוראים, הם נראים מגוחכים, אך אי אפשר שלא לחבבו.
המלך צ'ינגיס מולך על צ'ינגיסטאן, שהיא ממלכה בדיונית, שעל פי הספר יצאה מהאיחוד של ברית המועצות, ויש לה מלך שהוא דיקטטור, שכולו אהבה לעמו, ורצון להיטיב איתם. ולמה דיקטטור? כי הוא מינה את עצמו למלך. כי הערוץ הטלוויזיוני היחיד משדר רק דברים הקשורים אליו. כי הספר הלאומי 'צ'ינג-מאן-צ'וי', שכתב המלך מאמין בעולם טוב ומושלם, שכולו צדק ורווחה, אחדות סולידריות, רעות, מצפון חופשי ויושרה לאומית, אבל איש בממלכתו לא מעז לעשות משהו בניגוד לרצון המלך, וכולם רועדים ממנו.
דמותו ההזויה של המלך צ'ינגיס מזכירה לי את דמותו האמיתית, והלא-פחות-הזויה של מועמר קדאפי, שהיה שליטה של לוב. פולחן האישיות, הנשים שסביבו, ה'ספר הירוק' שכתב שמעמיד את הרווחה, החירות, החינוך והדמוקרטיה, כערכים עליונים, בעוד שדרכו במתנגדים לו עמדה בניגוד גמור לערכיו.
אי אפשר שלא לגחך מעט כשאנחנו רואים את הנאיביות של המלך צ'ינגיס. במיוחד כשאזרחי צ'ינגיסטן מפחדים ממנו מאד, ואילו הוא מדבר על דמוקרטיה. אבל מתחת לכל זה, יש למלך צ'ינגיס, לב גדול, שכולו מוקדש למדינתו הקטנה. היא מבחינתו מרכז העולם, והוא יעשה הכל כדי להיטיב עימה.
שימו לב למילות ההימנון הלאומי וכיצד הן מזכירות את הפסוקים מתהילים: "צ'ינגיסטן, אם אפגע בך / זרועי תיקטע ממקומה. צ'ינגיסטן, אם אלעג לך/ תצנח לשוני בדממה" ("אם-אשכחך ירושלים - תשכח ימיני. תדבק-לשוני, לחיכי - אם-לא אזכרכי" תהלים קלז, ה-ו)(, ומכאן ממשיך פתוס לאומי צ'ינגיסטני, שלמרות היותו פתוס, מרגיש טוראן המספר, רגש פטריוטי חבוי.
אין ספק שמדובר בספר סאטירי, עם מסר של המחבר על צורות שלטון מגוחכות, הבוחנות מה בין דיקטטורה לדמוקרטיה, ועל האבסורד שבין מה שאומרים המנהיגים לבין מה שהם מבצעים בפועל.
ספר זורם, קליל, ועם זאת, מעורר מחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה