יום חמישי, 30 בינואר 2014

מהספריות של פעם לספריות של היום / ד"ר רותי קלמן


פעם, "לפני שנים רבות" באנו לספרייה כדי לחפש ספרים, כדי לשבת עם ספרים וללמוד. וכמה שאהבנו את זה! בעידן של אין-טלוויזיה, ואין-מחשב, ואין-סמארטפונים ושות'. הספרים מילאו לנו את הראש ביידע, ודמיון, ותמימות, ולהיטות לקרוא עוד, והם, ללא ספק, שימשו נדבך לכל הידע שלנו, ולתרבות שספגנו מהם, וגם הרבה מאד ערכים וחינוך – לאהבת הספר, לכבוד הדדי, למורשת.

מתי התחילו הספריות בארץ להתקיים? משרד החינוך  פתח ב-1950 מדור לספריות ולספרנות, והוא זה שפעל להקמת ספריות יסוד וספריות שירות ניידות. ב-1964 היה זה יצחק נבון, שהיה אז מנהל אגף התרבות במשרד החינוך, שהמליץ להקים ספרייה בכל ישוב, וכמובן שהיה צריך לפתוח, לשם-כך, בית-ספר להכשרת ספרנים. כך נפתח ב-1956 בית-הספר הראשון לספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים. הספריות התרבו בארץ, מונעות ומפוקחות על-ידי משרד החינוך והתרבות, וכיום הן תחת משרד התרבות והספורט. מי שהוביל את המחלקה לספריות במשך שנים רבות היה ויקטור בן נעים (41 שנים במחלקה, מתוכן 31 כמנהל), ומי שמובילה אותו כיום היא ד"ר רבקה שוויקי.
ב-1975 יצא חוק הספריות הציבוריות, המאפשר לשר החינוך והתרבות לחייב כל רשות מקומית להקים ספרייה בשטחה, במטרה לעודד קריאה ולאפשר השאלת ספרים לכל הציבור בחינם. החוק מתיר לגבות כספים מהציבור בגין איחור בהחזרת ספרים, וזה מזכיר לי לבקש מכל הציבור היקר שלנו להחזיר ספרים של הספרייה שנשכחו על מדפי הספריות הפרטיות (כל עוד איננו גובים קנסות...). עוד מתיר החוק לגבות כסף על אי החזרה של ספר או השחתתו.
מי שמממן את פעילות הספריות בארץ, ואחזקתן, הן הרשויות, מצד אחד, שאחראיות, בעיקר, לתשלום המשכורות לצוות הספרייה, ולתחזוקה שוטפת של המקום והפעלתו, ומשרד התרבות והספורט, מצד שני, שמממן את הספרים שהספריות קונות, את פעילויות התרבות, את ההצטיידות, ואת השתלמות הספרנים. באופן מפתיע ובעצם די מובן, ככל שהרשות משקיעה יותר בספרייה שלה, כך גדל, בשנה שלאחר-מכן, התקציב המוענק לה ממשרד התרבות והספורט.
במהלך השנים החלו הספריות להתפתח לכיוונים תרבותיים נוספים, כדי לתת מענה מתאים לאמצעי התקשורת המודרניים. שעות סיפור החלו להתקיים ברוב הספריות בארץ, ואז הוסיפו סדנאות כתיבה, מועדוני קריאה, סדנאות שונות, ובעיקר – קשר חשוב עם הגנים ובתי-הספר לפעילויות משותפות, שמטרתן לעודד את הקריאה. נדמה לי שאין צורך להסביר עד כמה חשובה הקריאה להתפתחותנו, להגדלת אוצר המלים שלנו, ולפיתוח הדמיון והמחשבה העצמאית.
לעולם לא יוכלו אמצעי התקשורת השונים לתפוס את מקומו של הספר. כאשר אנו קוראים, נדמה שאנו פאסיביים. אבל לאמיתו של דבר, כשאנו קוראים, אנחנו שותפים מלאים בפעילות. המחבר מעביר מסר, והקורא קולט, מבין על סמך הבנתו את השפה, על סמך הידע שלו את העולם, ועל סמך הדמיון שלו, המוליך אותו בין שבילי עולם הספר שבידיו, היישר לליבם של אנשים, יצירי דמיון, ועם זאת, כל כך אמיתיים, כמונו. כל חושינו משתלבים בקריאה. חוש הטעם מרגיש על קצה הלשון את המאכלים שבקדירת הגיבורה, חוש הריח מדמיין את ריחו של הדשא אחרי הגשם, הלב שלנו מאיץ את פעימותיו , בוכה וצוחק, בהתאם להתרחשויות, חוש הראייה, אינו באמת רואה את השורות, אלא -  את כל אותם מחוזות מופלאים המתוארים בספר ביד אמן. למי שמביט בנו נדמה, שאנו יושבים דוממים ולא עושים כלום, והרי לאמיתו של דבר אנו חווים חוויה מופלאה ואקטיבית מאין כמותה.
רוב הספריות בארץ באמת נפתחו עם השנים אל הקהל הרחב, והפכו למרכז קהילתי תוסס, מלא פעילות תרבותית, שמעשירה את שעות הפנאי. חלקן הפכו את הפעילויות התרבותיות שלהן לא רק כאמצעי להביא את הקהל אל הספרים, אלא אף כמטרה בפני עצמה.


בספרייה שלנו, אפשר לקלוט מיד בכניסה את המרחב המזמין, ואת החום, המורעף מהפינות הרכות, ומצוות הספרייה, שמכיר, ועוזר, ומחייך. מלאי הספרים שלנו מתחדש כל הזמן, ואפשר למצוא בו מכל וכל – למבוגרים, וברוח היהדות, ולילדים מכל הגילאים. ויש גם בשפות שונות: מהרטית (סוג של כתב הודי), רוסית, אנגלית, ספרדית וצרפתית. יש מגזינים ועיתונים יומיים, יש ספרי פנאי, וספרות מקצועית בכל נושא. התוצאה: כמות ההשאלות בשנים האחרונות עולה משנה לשנה, וגם מספר המנויים החדשים עולה בהתמדה.
יש אפשרות לראות מהמחשב בבית את הספרים שיש לנו (חפשו: "ספרייה עירונית דימונה"), אפשר לראות את הספרים החדשים (כולל תיאור תוכן), את הפעילויות שאנו מציעים, את הביטוי של החודש, אילו יוצרים נולדו או נפטרו בחודש זה, וגם איזה קשר יש לספרייה עם הקהילה. מאתר הספרייה הזה אפשר גם להגיע למאגרי מידע שהספרייה מנוייה עליהם, ולאתרים האחרים שלנו: לבלוג המנהלת, שאוסף בתוכו את כל הכתבות שפרסמתי במקומון זה, וגם כתבות נוספות. אפשר להגיע מהאתר גם לפייסבוק של הספרייה וגם לערוץ היוטיוב שלנו. 

הספרייה פותחת את שעריה בפני כל תושבי העיר, והכניסה חופשית לרוב פעילויותיה התרבותיות. בשנת 2013 קיימה הספרייה למעלה מ-400 פעולות תרבות, בהן השתתפו קרוב ל-18,000 משתתפים. הציבור מוזמן להגיע לכל הפעילויות התרבותיות המתפרסמות במקומונים: שעות סיפור, סדנת כתיבה, מועדון קריאה, הרצאות למבוגרים, הצגות ילדים, וגלריה עם תערוכות מתחלפות.

שיתופי פעולה מתקיימים בין הספרייה למוסדות תרבות אחרים בעיר. לדוגמא, מרכז ההורים הפועל בנווה חורש יזם שיתוף פעולה עם המרכז לגיל הרך ועם הספרייה לכבוד שבוע המשפחה. יום א' הקרוב – בשעה 17:30 תתקיים הצגה "חברות בכל אפשרות" בספרייה (10 ₪ לילד). בשעה 20:00, מזמין אתכם המרכז להורים למפגש בהנחיית אביגיל אוקנין בנושא זוגיות, הורות וקריירה (35 ₪). ביום ב' 17:00 תקיים הספרייה שעת סיפור חגיגית עם בעלי חיים, סיפור על עכבר ספרייה, והכנת ספר משפחתי  (הכניסה חופשית); ביום ג' – יקיים המרכז לגיל הרך סדנאות יצירה משותפות להורים וילדים, וביום ד', ריתמוסיקה לגני אופירה. בקיצור – חגיגה משפחתית. אז בואו לבלות איתנו. כאן ושם ובכל מקום. ומי שאומר שאין בדימונה מה לעשות – שיקום.