כתבה: ד"ר רותי קלמן
פעמים אנו נקלעים בחיינו לסיטואציה הזויה שלא רצינו להגיע אליה, שהיא תולדה של טעות שעשינו. כמו לדוגמא במקרה של תאונה, חס וחלילה. מכיוון שאין לנו יכולת כמו סופרמן להזיז את כדור הארץ שנייה לאחור, אנו נאלצים להתמודד עם המעשה בדרך כלשהי.
האם נעמוד נכוחה וניקח אחריות על המעשה באומץ, תוך ידיעה, שייתכן וניענש? או שנברח, וננסה לטשטש עקבות, כדי להתנער מהמעשה המביש, ונמשיך בחיינו כאילו לא קרה דבר. דילמה מוסרית כזו עומדת בבסיס העלילה של הספר "שם בווילה" של הסופר סומרסט מוהם.
סומרסט מוהם הוא מחזאי וסופר ידוע מסוף המאה התשע עשרה. מוהם מיקם את העלילה בפירנצה היפה, שבחבל טוסקנה, איטליה. אך הדמויות נראות כאורחות לרגע, באזור זה, ואולי כך במתכוון. בתוך מה שנראה יפה וטוב, מתרחשים לעיתים מעשים פזיזים והרסניים.
הדמות הראשית בספר, מרי פנטון, היא אלמנה צעירה בת שלושים, יפה מאד, המגיעה מאנגליה לווילה הפלורנטינית העתיקה כדי להתאושש משמונה שנות נישואין, לא מאושרות, שהסתיימו במותו של הבעל. כל רצונה היה לנוח, ולשקול מה עליה לעשות מעתה בחייה.
למרי יש מחזר. אדגר סוויפט, ששירת במינהל האזרחי ההודי, והייתה לו קריירה מרשימה מאד כמושל החבלים הצפון-מערביים בהודי. לאחר שסיים בהצלחה רבה את תפקיד זה, הוא עומד לקבל מינוי יוקרתי מאד כמושל בנגל. אדגר הוא בחור ישר ורציני, ובינו לבין מרי יש 25 שנים.
אדגר בא לבקר אותה לפני יציאתו שוב להודו לקבלת התפקיד, והוא מציע לה נישואין, שייאפשרו לה להיות במעמד גבוה ועם חיי חברה נוחים ומפנקים "תחושת חשש מוזרה ניקרה בליבה. אין ספק, שהוא היה נאה מאוד ; יהיה מרתק להיות אשתו של מושל בנגל, וגם נחמד מאד להיות אדונית, כשמשרתים מתרוצצים למלא אחר הוראותיך." מרי מבקשת ממנו שלושה ימי מחשבה, עד שיחזור מנסיעה קצרה נוספת להודו.
טרם יציאתו מבקש אדגר ממרי להחזיק איתה אקדח, כשהיא משוטטת בדרכים, כדי לשמור על עצמה "מפועלים מורעבים ופליטים חסרי־כל..." הוא גם מבקש מהמשרת שניצב ליד המונית, שידאג שמרי אכן תיקח עימה את האקדח במכוניתה.
למרות רתיעתה מכלי הנשק, שהיא אינה יודעת כלל להשתמש בו, משכנעת אותה המשרתת לשים אותו בתיקה.
מרי יוצאת לבילוי עם חברים במסעדה מפוארת. מכיוון שאדגר לא יכול היה להגיע, צירפה אליה המארחת את ראולי פלינט. בחור בן שלושים ומשהו, לא נאה במיוחד, שיצא לו שם רע של רודף נשים ומתהולל
"העובדה שביחסיו עם נשים היה בלתי־אמין וחסר עקרונות מוסריים, רק העניקה לו כוח משיכה רב עוד יותר. משוחדת כנגדו ככל שתהיה, די היה שישהה עם אשה מחצית השעה בלבד כדי להמס את ליבה... היה בו משהו סוחף, מעין עדינות שהסתתרה מאחורי מנהגיו המחוספסים, חמימות מרגשת מאחורי הלגלוג שהפגין, מין הבנה אינסטינקטיבית של האשה כיצור שונה מהגבר, שהחניפה באורח מוזר"
באותו ערב במסעדה, ינגן בפניהם פליט עני בכינור. בסוף הערב הוא יסתובב עם צלחת לאיסוף תרומות. מרי נותנת לו בנדיבות. צעד שיהווה את השלב הראשון בשרשרת התרחשויות דרמטיות, שאת סופן תרצה מרי למחוק בכל דרך.
אל מי ממחזריה תפנה לעזרה? לאדגר השקול או לראולי הפזיז והבלתי־מוסרי בעליל? מי מהם ייקח אחריות? והאם האחריות היא אחריות אנוכית-אישית או ציבורית? ומה אתם הייתם עושים במקומה? קיראו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה