מתוך עיון
בספר: מעשה ילדות של זהר שביט. ניתן ללמוד רבות על תולדותיה של ספרות הילדים במהלך
המאות. מדהים לשמוע שהחברה של ימי-הביניים לא התייחסה לילדים כפי שמתייחסים אליהם
היום. אז, לא חשבו שיש לילד טבע מיוחד, המבדיל בינו לבין המבוגר. מרגע שיכול היה
להיות עצמאי, הוא נכנס לחברת המבוגרים. לפני-כן הוא פשוט לא נחשב. מקסימום הוא
שימש כמקור שעשוע בעיקר בקרב המעמד הגבוה, ובמקרה הגרוע יותר, הוא יצא בגיל מוקדם
מאוד לעבודה כדי לעזור לפרנסת המשפחה. לכן לא הייתה מילה או הגדרה מיוחדת לילד ולא
הייתה הפרדה בין הגילים בפעילויות החברתיות.
במאה ה-17
תפס הילד מקום חשוב יותר, והוא בא לידי ביטוי בציורים של אותה התקופה. ניכר שינוי
בלבוש, במשחקים ובתחומים אחרים של חיי החברה. אז הבחינו גם בתקופות שונות בחיי
הילד ואנשי המוסר והמחנכים גילו בו עניין פסיכולוגי. הם הבינו שהוא זקוק לחינוך,
אימון ועיצוב גופני ושכלי מודרך ומכוון. אז הבינו שיש לילד צרכים מיוחדים המתאימים
רק לו. תפיסה זו שימשה בסיס למושג הילד והילדות מאז ועד ימינו. עם היווצרותה של
מערכת החינוך החדשה, שנועדה לילדים בלבד, התחיל החינוך להיעזר בספרים, שהלכו ותפסו
מקום חשוב יותר ויותר. עם זאת, הספרות שנכתבה במיוחד עבור ילדים, הפכה למערכת
עצמאית רק בתחילת המאה העשרים.
גם מעשיות
העם הישנות, שסופרו בעל-פה בתחילת המאה ה-17 עברו מספר שינויים. במסגרת חיפוש אחר
תרבות לאומית נאספו מעשיות העם בתוך ספרים. בהתחלה היו הטקסטים משותפים לכל
הגילאים והמעמדות. בשלב הבא נזנחו בקרב המבוגרים בני המעמד הגבוה, אך נשמרו בקרב
בני המעמד הנמוך ובקרב הילדים בני המעמד הגבוה, ולבסוף, הם נשמרו רק בקרב הילדים,
בני כל המעמדות.
בעמוד 67
בספר מעשה ילדות: מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים, מעמידה המחברת, זהר שביט,
את אגדת "כיפה אדומה" כמקרה בוחן לשאלת מושג הילד. לשם כך היא משווה בין
הגרסאות של אגדה זו שנלקטו בתקופות שונות בהן תפיסת הילד הייתה שונה זו מזו.
"כיפה
אדומה" הועלתה לראשונה על הכתב בסוף המאה ה-17 ע"י חבר האקדמיה הצרפתית,
שארל פרו. כעבור למעלה ממאה שנה, נאסף הטקסט גם על-ידי האחים יעקב ווילהלם גרים,
שהעלו אותו על הכתב בגירסה שונה מאוד. השוני נבע בין השאר מכך, שבתקופתו של פרו
שלטה עדיין התפיסה של הילד כמקור שעשוע ואילו בתקופתם של האחים גרים היא הוחלפה
כבר בתפיסה המחנכת של הילד.
את הבדלי
הגישות ניתן לראות לדוגמא בדברי האם לכיפה אדומה לפני לכתה לסבתה. כך בגירסת
פרו אומרת האם:
"תלכי ותראי מה שלום הסבתא שלך, כי מישהו אמר לי
שהיא חולה. קחי אליה עוגה אחת ואת הצנצנת הקטנה הזאת של החמאה".
בגירסת
האחים גרים אומרת האם:
"בואי, כיפה אדומה, הנה חתיכת עוגה ובקבוק יין. תביאי אותם לסבתא. היא
חולה וחלשה, וזה יחזק אותה. צאי מייד לדרך, לפני שיהיה חם, וכאשר את יוצאת, תלכי
יפה ובנימוס ואל תרדי מהשביל, אחרת תיפלי ותשברי את הזכוכית, ואז לא יהיה לסבתא
כלום. וכאשר את נכנסת לחדר שלה אל תשכחי להגיד בוקר טוב ואל תציצי קודם בכל
הפינות."
בהקדמתם
למהדורה השנייה לקובץ המעשיות, ציינו האחים גרים שהם השמיטו כל ביטוי שאינו מתאים
לגיל הילדים. בהערה זו הם ביטאו שני רעיונות חשובים: האחד מבטא את ההנחה, שהילד
הוא ישות שונה מהמבוגר, והאחר – שהילד אינו נתפס עוד כמקור שעשוע למבוגר, אלא
מובלעת בו הנחה בדבר אחריות המבוגר כלפי סיפוק צרכיו של הילד, תחת פיקוחו הישיר
והמתמיד.
עוד על
התפתחות ספרות הילדים ניתן לקרוא בפרקי ספר זה, מעשה ילדות, ובספרים רבים
נוספים כגון: תנו להם ספרים / אוריאל אופק ; לכל שיר יש שם: עיוני ספרות
ולשון בשירת הילדים / מירי ברוך ומאיה פרוכטמן ; ופרקי קריאה על ספרות
ילדים / מנחם רגב. כמו-כן ניתן לראות מאמרים בטקסט מלא במחשבי הספריה שלנו.
קריאה נעימה
ושבוע טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה