יום רביעי, 17 באפריל 2019

'מחר ניסע ללונה פארק' מאת אילנה ברנשטיין

כתבה: ד"ר רותי קלמן 


"ובדרך הביתה אמר הקטן שהוא רוצה סוכרייה על מקל. הגדולה אמרה שאין לאמא כסף. כבר מזמן תפסה את מקומי. שתוציא מהקיר, אמר. הגדולה לעגה לו, אני דווקא חשבתי שזה מצחיק. אמרתי לו שהאיש הרע סתם את החור בקיר, ושאי אפשר להוציא עוד כסף. הגדולה אמרה שזה לא נכון. בת שש בקושי, וכבר היא יודעת מה נכון ומה לא נכון. "
כך מתחיל הספר 'מחר ניסע ללונה פארק'. ספר שפוגע בלב, עוצמתי וחודר, על בחורה צעירה, עם יכולת ביטוי, ולימודים אקדמיים שהוחמצו, שמוצאת עצמה לא מוכנה עם שני ילדים קטנים "הגיעו להם חיים טובים ממה שיכולתי לתת להם. אבל הם היו נידונים. כלואים בסיפור שלי. נגזרנו להיטלטל יחד."

אין שמות לילד ולילדה. הם סטטוס. ילד קטן (בן 5) וילדה גדולה (בת 6), שלומדת גם לתפקד במקום האם, כשצריך. האם חושבת: "מה שהילדה הזאת הבינה בגיל שש יש אנשים שלא מבינים בגיל שישים. ידעתי שהיא נועדה לגדולות, שיום יבוא והיא תראה לכולם מה אפשר לעשות עם תבונה ורגישות. אבל בינתיים היא הלכה והתכסתה בכאב של החיים. לפעמים נדמה לי שצער העולם כולו על כתפיה. לילדה היתה חטוטרת של יגון... אולי בגלל זה היא נטשה את העולם שלנו ועקרה לכוכבית..."
והכוכבית הזו, היא כוכב-תחנה מנייר שהכינה האם לגדולה, על פי בקשתה. זה היה מקום המפלט הדימיוני. שם הכסף גדל על העצים, וכל מה שנדרש היה לקטוף אותו.
אין בבית משחקים. הטלוויזיה מקולקלת. המקרר ריק. הם מדמיינים ארוחות. אנחנו עדים למה שהיא אומרת לאחרים, ובעיקר לילדים, אבל גם את מה שאף אחד לא רואה: את מחשבותיה, מצוקותיה והזיותיה. עם קצת תקווה, יותר – יאוש והכול מתוך  בדידות גדולה, ומצב, שמשתלט ומקבל ממשות.  
יש בעל בית, שמשלח בה את מי שצריך לגבות את שכר הדירה, אבל יש גם עובדת סוציאלית שמכירה בכישרונותיה, ומציעה לה סדנת כתיבה בספרייה השכונתית. יש פסיכיאטר שנותן לה כדורי שינה שעוזרים לה לברוח לשינה גם באמצע היום, אפילו כשהילדים לידה. ויש שכנה מתערבת, שלמזלה גם עוזרת לפעמים, כמו להוציא את הילד מהגן, כשהיא יוצאת מאיפוס.

"בבית הספר היסודי לימדו אותנו שההפך מאהבה הוא שנאה". היא כותבת בספר שתרצה להוציא לאור "אבל אני ידעתי מאז ומעולם שההפך מאהבה הוא היעדר אהבה, שזה הרבה יותר גרוע משנאה, וקר היה לי בעולם הזה של ההיעדר, וחושך. העולם הזה יצק אותי בתבניתו, ומתוך הקושי נולדתי מחדש קשה, ומתוך הקושי נבטה בי אכזריות, ומתוך האכזריות ייללו הרחמים העצמיים. עוד לא הייתי אישה, אבל כבר לא ילדה ולא ידעתי לאן אני שייכת. והיו הילדים."



אין תגובות:

פרסום תגובה