"נערה מבית טוב נפגשת עם בחור בלי בית / רחבת הריקודים מוארת למחול מסוכן.
/ בין האורות המהתלים נפגשות העיניים / וצלילי
הגיטרה עולים בעשן..." את השיר הזה, שיהודית רביץ הלחינה ושרה לפני שנים
רבות, כתב יענקלה רוטבליט על שרה ושמעיה אנג'ל.
בעיניים מפוקחות ובשפה רהוטה טבולה בהומור, פרשה הסופרת והעיתונאית שרה אנג'ל
את סיפור חייה המרתק, בפני באי הספרייה העירונית בדימונה, ביום ראשון ה-28.10.12 בערב.
כך התוודענו לילדה מבית טוב, חכמה, מבריקה, סטודנטית, שמילדות ניבאו לה כל מכריה שתהיה
סופרת. למחייתה, כסטודנטית, עבדה שרה בפאב, ובין "האורות המהתלים" של הפאב,
היא פגשה אותו. עיניה ראו בחור יפיפה, מוצק, מתנשא לגובה 1.90 עם עיניים כחולות וחיוך
ממיס, וליבה נישבה.
בערב הראשון להיכרותם פתח שמעיה בפניה את כל הקלפים. הוא סיפר בלי כחל ושרק
את תולדותיו, ועל הסתבכויותיו עם העולם התחתון. שרה הקשיבה, ובמקום לקום ולברוח היא חשבה בתמימותה שתצליח להחזירו
למוטב: "הוא אחד בחור עבריין שנכנס ויוצא מהכלא / עם קופת שרצים מצלצלת תלויה
על הגב / למה לך לסבך את עצמך בחיים שכאלה / את חושבת ודאי שאיתך הוא יחזור למוטב"
כותב רוטבליט, ושרה המאוהבת נסחפת לעולם הפשע. אחרי חודשיים של היכרות הם כבר נשואים,
ושמעיה הלך והסתבך עם סמים, הולך וצורך סמים יותר ויותר. שיניו נהרסו לגמרי, הוא הלך
והתכלה, וגופו ופניו התעוותו מהסמים, והיא עוד הוסיפה להילחם עליו באהבתה, פוגעת בעצמה
שוב ושוב, נלחמת בכולם ובעצם נותרת לבד.
היא מסתבכת בגללו ונכנסת לכלא תרצה, ובימים הרבים בהם היא מבלה בצינוק היא
חושבת. הלבד הזה מביא אותה לתובנות רבות, שמחשלות אותה, מבהירות לה שהיא בחורה חזקה,
מבהירות לה שלעומת רוב הבחורות שאיתה בכלא, שסבלו מגילוי עריות בילדותן, או מאמא מכה,
היא בורכה בהורים טובים, שלמרות הצרות שעשתה להם, עם נישואיה והסתבכויותיה – הם נשארו
איתה. אמה לא ויתרה עליה, והוסיפה להגיע כל שבוע לכלא, גם כשהייתה בצינוק, ולא יכלה
לראותה. היא ישבה בחוץ, ושרה שאבה ממנה את כוחה.
לאחר שזוכתה ממשפט הרצח הכפול בו הואשמה ביחד עם בעלה, ביקשה שרה אנג'ל להתנתק
מעולם הפשע, ומבעלה, שקיבל מאסר עולם כפול. לא במהרה הוא מיהר לשחרר אותה, אך כשעשה
זאת, לאחר שהתאהב באסירה אחרת, היא החלה סוף סוף לשקם את חייה. שרה ילדה בת שעזרה לה
להתאושש ולחזור לתפקד, והיא החלה לכתוב ספרים.
אין ספק שלשרה אנג'ל יש את כל התכונות והיכולות לכתוב את הספרים שהיא כותבת.
שפתה העשירה, ההומור שעזר לה לשרוד, וכל הניסיון שצברה בעולם הפשע, ביחד עם הבנתה את
הטבע האנושי, עושים את ספריה לרבי מכר ולמבוקשים ביותר. בספר האוטוביוגרפי "מלאך
או שטן" היא מספרת את סיפור חייה. הספר יצא במהדורות רבות והפך לרב מכר.
הספר "שנת החתול" מרתק. וכך נכתב על תוכנו של ספר זה: "ביום שבת יצאה ניצן אליפז בת השתיים-עשרה
מביתה בבת-ים אל חברתה הגרה במרחק עשר דקות הליכה, ומאז אבדו עקבותיה. שכנים ועוברי
אורח ראו אותה הולכת ברחוב הראשי, ודווקא כשהגיעה לצומת הגדול ביותר בעיר, נעלמה. טלי
רוזן היא סטודנטית לתואר שני בקרימינולוגיה... היא עולה על עקבותיו של רוצח סדרתי,
אבל איש במשטרה אינו מוכן להקשיב לה. טלי יוצאת לחקור לבדה..." וכששרה אנג'ל כותבת
על משטרה ועל פסיכופטים. היא יודעת היטב על מה היא מדבר. וכך כותב המו"ל שלה על
הספר: העלילה המרתקת נעה בין פסגות של הומור, טירוף, עצב, סקס ואהבה רומנטית מדליקה.
בלשון שנונה ומושחזת, שמנתרת בקלילות מסלנג עסיסי ואותנטי לשפה מקצועית, מפליאה שרה
אנג'ל לשזור סיפור אנושי חושפני עם רומן מתח מתוחכם".
ספרים אחרים שלה הם: "בחורים טובים" ו"ירח משוגע". "חלק
מהספרים לא קלים לקריאה", היא מזהירה "אבל בכל אחד מהם יש מסר". אחד
ממסרי האזהרה פונה לנערות צעירות שנמשכות לגברים הנוגעים בפשע:
"המשקה בכוסות מרטט, את שלה עד הסוף היא גומעת / לא שומעת צלילי סכנה
או סימני אזהרה / היא מחוללת אליו היא עושה את הצעד / שממנו אין דרך קלה חזרה."
והדרך אכן מסוכנת ביותר. רק מעט נערות מצליחות להשתקם, והשאר אובדות לצערנו
בעולם של פשע. ראו נערות יקרות את סימני האזהרה, והצילו את חייכן!
קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה