יום חמישי, 2 ביולי 2020

'לוכד הטיגריסים' פאולינה סימונס מאנגלית: נורית לוינסון

כתבה: ד"ר רותי קלמן


אמרת "פאולינה סימונס" אמרת "של הביוקר", כמו שאומרים בשפת הרחוב, כשמדברים על איכות ועל סטייל.


כזאת היא כתיבתה של סימונס, שבכל פעם שאקח ספר שלה לידיים, אדע שאני הולכת להעביר זמן טוב באמת. להכיר דמויות חדשות ואמינות, ועולם חדש ומעניין. כטוב ליבה בכתיבת הרומן. כטוב ליבי – בקריאתו. 

ג'וליאן קרוז הוא בחור צעיר ומשכיל המתמחה בעיקר בתחום של דרמה אנגלית. יש לו טור יומי של "מר כל יודע" עם עצות ליומיום לעיתון, יש לו חבר טוב בשם אשטון, ויש לו כבר שלוש שנים בת זוג בשם גוון. ביחד עם חבריו, נוהג ג'וליאן לבקר לעיתים תכופות בתיאטראות, לצפות במחזות, כשלאחריהם, הם יושבים ומדברים עליהם, מנתחים את המחזה, את המשחק של השחקנים ואת הטקסטים. הם אוהבים לצאת יחד למסעדות וליהנות מהחיים הטובים.

באחת הפעמים האלו, טסו ג'וליאן וגוון, אשטון ובת זוגו, ריילי, לניו יורק מלוס אנג'לס, לראות את "המצאת האהבה'. מחזה של טום סטופארד שהועלה בברודווי. שום דבר לא הכין את ג'וליאן לאותו הרגע, שבו ראה את השחקנית שהחליפה את ניקול קידמן. "היא היתה מדהימה על אף גילה הצעיר והתפקיד שגילמה... היא הביאה לבמה עצב והידור, פיקחות, כאב וזעם. היא הביאה הכול. שום דבר לא נשאר מאחורי הקלעים. כל מה שהיה בה התגלה לעיני ג'וליאן." גוון, חברתו, משמיצה את משחקה של המחליפה, וג'וליאן מגלה שזה מפריע לו. הוא מאפשר לאחרים, להפריד בינו לבין בת זוגו בדרכם החוצה, כש"הד קולה של השחקנית המשיך להצטלצל באוזניו ולהלום בחזהו. אם כך, אני מתה. טוב; האהבה היא כמו קרח בידי ילדים..." ג'וליאן ניגש להחתים אותה על התוכנייה, והיא חותמת את שמה , ג'וזפין קולינס. לכאורה בזאת נגמר הקשר.

אך כעבור מספר שבועות נתקל בה ג'וליאן בחנות ספרים... הוא נבוך היא מקנטרת. הוא נשאר ללא מילים, אך מנצל הזדמנות ונחלץ לעזרתה להגיע לאודישנים. כעבור יום מאותה הפגישה, הוא נפרד מגוון ההמומה, כשעתה ברור לו שמצא את האחת והיחידה. הפגישה הקצרה הופכת ליום שלם, לשבועות, לכל עולמו. אבל העולם הזה מתנתץ ברגע אחד, שממנו ג'וליאן אינו חוזר לעצמו. הוא מתדרדר ומתמכר לתרופה מסוכנת, שרק בעזרתה הוא מצליח לראות את ג'וזפין בחלום.

חבריו, ובעיקר אשטון מנסים כמובן להוציא אותו מתהומות הייאוש, אך אינם מצליחים. השינוי מגיע בדמות דווי, איש קטן ממוצא וייטנאמי, העובד כטבח במטבחון וייטנאמי קטן. האיש הוא שמאן, שמאפשר לו לראות לא רק את העולם הזה, אלא מה שמעבר לו. אבל לשם כך, הוא מכריח אותו, קודם כל, לטפל בעצמו ולהתחיל להשתפר פיזית ונפשית. כמי שמשתייך לדורות שלמים של לוכדי טיגריסים, לכידה כאמנות, כדרך ללמוד על עצמך דרך הטיגריס, הוא מראה לג'וליאן את הדרך באמצעות הטיגריס. 

דווי מכין את ג'וליאן למסע שהוא לא אמור לחזור ממנו. ג'וליאן מוכן לצאת לשם, בתמורה למפגש מחודש עם ג'וזפין אהובתו. הוא יעבוד קשה כדי לממש זאת, והוא מצליח. אבל בזאת כנראה שלא תם הסיפור על ג'וליאן וג'וזפין. וג'וליאן ממשיך לשאול את עצמו שאלות, כמו זו ששמה פאולינה סימונס בפיו של השאמן הוויטנאמי, דווי: "השאלה שלפניך היא שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לענות עליה לעצמו. אתה, אני, אשטון, ג'וזפין. כל אחד מאיתנו הוא שומר נפשו שלו. על מה אתה מוכן לוותר כדי לחיות כפי שאתה רוצה? מה אתה מוכן להקריב כדי להשיג את זה? ואם תיכשל? כי גם זאת אחת האפשרויות שיש לך. שתהיה מוכן להקריב הכול ולא להשיג שום דבר. תוכל לחיות עם זה?"

אני כבר מחכה לעוד שני ספרים שישלימו את הטרילוגיה המופלאה והמרתקת הזו של סימונס. בינתיים, ממליצה גם לכם לקרוא את 'לוכד הטיגריסים'. 






אין תגובות:

פרסום תגובה