הספר "שנת ההסגר" של קשמירה סת, מביא לפנינו את סיפורה של לילה, ילדה הודית, כמעט בת 13. ואל תיטעו לגבי גילה. זה אינו ספר נוער, שמתאר חוויות של שום ילדה שאתם מכירים בסביבתכם. זהו ספר למבוגרים, שמתאר עולם שבו קיימים חוקי חברה נוקשים ובלתי מתפשרים, בהודו של 1918, הנמצאת תחת שלטון הבריטים, ומשוועת לעצמאות.
לילה גרה עם משפחתה במדינת גוג'רט שבהודו. היא התארסה בהיותה בת שנתיים לילד בשם רמנלל, וכשהייתה בת תשע, נישאה לו. אולם שלא כפי שאנו מכירים, בגלל הגיל הצעיר של הילדים האלה, אין מדובר במעבר לחיים משותפים בגיל הזה. נהפוך הוא, כל אחד מהם מוסיף לגור עם הוריו, ואסור להם להתראות לבד. אבל מפעם לפעם הילדה הנשואה מוזמנת לבית בעלה. כשהיא שם, היא מדברת בעיקר עם האם ה"בה" שלו. הסיפור מגיע ממקור ראשון, ובקולה ה"ילדי" מתארת לילה את חייה: "אורסתי כשמלאו לי שנתיים, ונישאתי כשמלאו לי תשע. בשנה הבאה יתקיים האנו שלי, טקס שלאחריו ישלחו אותי לביתו של רמנלל. משפחתי תזמין אותו ואת משפחתו, ואני אלבש סארי חדש ואענוד תכשיטי זהב. כוהן יזמר מנטרות בהודית עתיקה, יתפלל שאגיע בשלום לבית בעלי ושחיינו יהיו טובים. נחגוג בשירה ובאוכל טוב, אחר אעזוב את קן משפחתי ואתעופף להקים בית חדש. לפני שאכנס אל ביתם, הבה של רמנלל תקדם את פני בפרחים ובמתנות... כמו חברותי לכיתה, ידעתי שלא אלך לבית-הספר לאחר האנו שלי. בשנה שעברה היו רק חמש בנות בכיתתי. אחר כך נערך לשתיים מהן האנו והן לא שבו לבית-הספר."
את ימיה מבלה לילה בחברת משפחתה, שלעיתים קרובות מתארחת בטקסים שונים. היא מוקפת באוכל מסורתי ותבלינים, וגאוותה על תכשיטיה, והחישוקים הצבעוניים שהיא עונדת לרגליה ולידיה. סקרנית ותאבת חיים היא חיה באושר, ואפילו בציפיה לתחילת החיים החדשים בבית בעלה. אולם דרכם של חיים הם להיות בלתי צפויים, ומסלול חייה של לילה מוסט באחת, ביום שבו רמנלל ננכש על-ידי נחש ומת בו ביום. ואם חשבנו שלהיות נשואה בגיל 13 זה קשה, ובלתי הגיוני, הרי שלאחר מותו, מצפה החברה מלילה להישאר אלמנה לכל ימיה. מאותו הרגע, נלקחים ממנה כל צמידיה ותכשיטיה, כל הבגדים הצבעוניים והסארים הצבעוניים. היא לובשת שחורים עד היום התשיעי, ולאחריו מגלחים לגמרי את שיער ראשה, ומעטים עליה צ'ידרי, סארי של אלמנות, אותו תצטרך ללבוש מעתה ועד סוף ימיה. גם בנות המשפחה האחרות, האם והסבתא מורידות את הנזמים ולובשות מעתה רק בגדים בצבעים כהים. בנוסף, בשנה הראשונה לאלמנותה, חייבת לילה, על-פי אותם קודים חברתיים נוקשים, להיות בהסגר בביתה. נשות המשפחה כואבות את מצבה, כמו גם האב והסב, אך כל אלה לא יכולים לשנות את חוקי החברה בה הם חיים.
עם זאת, האח הבוגר והיחיד של לילה, הוא בהחלט יוצא דופן בהתנהגותו. אהבתו לאחותו הקטנה ודאגתו לה, מתגלים לראשונה ביום התשיעי למותו של רמנלל. כל המשפחה האבלה יוצאת בתהלוכה לבית משפחת רמנלל. אז מופיע האח, שהוזעק ממקום לימודיו באחמדבד. כשהוא רואה את לילה ואת ראשה המגולח הוא מזדעק בכאב "מה עשיתם ללילה? היא... היא רק ילדה! הייתם חייבים לגלח את ראשה?... אני יודע שזה המנהג, אבל לא הייתם חייבים לציית לו. זה פשע!" המשפחה מתנצלת שכדי שלא יוחרמו הם נאלצים לעשות כפי המנהג והאם מבקשת מהאח הבכור שיצטרף לסב ולאב הזקוקים לו, אבל כל מחשבתו נתונה לאחותו הקטנה: "אף אחד לא זקוק לי יותר מלילה. אני אלך איתה." הוא לקח את ידי בידו. "אני כל כך מצטער שעלייך לעבור את, את – " קולו נשבר לפני שהצליח לסיים. לחצתי את אצבעותיו החזקות, מנסה לשאוב מהן כוח רב ככל שיכולתי. השתוקקתי רק שיישאר כאן לצדי. אם הוא וג'איה (בת-הדודה) יהיו עמי, אוכל לשאת את נטל האלמנות. "עזור לי," לחשתי. "אני אעזור לך," הוא השיב ולחץ את ידי..."
ועד מהרה העזרה מגיעה, מבלי שתדע עד כמה הייתה יד אחיה בדבר. סוויבן, מנהלת בית-ספרה מגיעה לבית הילדה-אלמנה הנמצאת בהסגר, ומציעה לבני המשפחה ללמד את הילדה בבית. "הזמנים משתנים עכשיו. לילה תוכל להפיק תועלת מלימודיה." אומרת סוויבן למשפחה, ומרגע שהם מסכימים, משתנים חייה של לילה. היא עדיין סגורה ומסוגרת, אבל עולמה הולך ומתרחב. כשהיא מתחילה להקשיב לקולות שבחצר, שהיא כל עולמה עתה. היא שומעת את הטווסים שבחצר, את צמידיה של האם, ומתחילה לכתוב את כל מה שקורה סביבה. עולמה נפתח גם לכתבים של רוח חדשה. שכן, בד בבד עם מאבקה של לילה על חייה, מתרחש מאבקה של הודו לעצמאות מהמנדט הבריטי. מי שמוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית הוא מוהנדס קרמצ'נד גנדי, שלילה קוראת לו גנדהיג'י, והוא ידוע בשם "מהטאמה (הנפש הגדולה) גנדי". דרך קולות מורתה, האח, והגברים במשפחה נחשפת גם לילה לתורתו. התורה המטיפה לאחווה בין דתות, למאבק ללא אלימות, לשוויון בין המינים ובין המעמדות וליישומה של הסאטיאגרה – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת, שאמורה להוביל את הודו לעצמאות. המאבק ללא-אלימות, פירושו, לא כניעת החלש לרצון מי שעושה רע, אלא העמדת כל נשמת העם המדוכא כנגד רצון השליט.
בין הדרכים שננקטו, היו גם אי שיתוף פעולה עם השלטון. סגירת חנויות, שביתה, אי-תשלום מסים, סירוב למלא אחרי החוק ועוד.
התחזקות העם ההודי מול הכובשים, מתרחשת במהלך הספר, במקביל להתחזקותה והעצמתה של לילה, האלמנה הקטנה, ההולכת ומתבגרת והופכת לבחורה חזקה ומשפיעה.
ספר על ילדה חכמה שלא נכנעת. על אהבת משפחה. על בערות ונאורות, ועל תקופה מיוחדת בימיה של הודו. שווה קריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה