איך יכול מלך להיות קבצן? ודאי תשאלו את עצמכם. במוטיב הזה, של מלך קבצן, אפשר לפגוש בהרבה אגדות וסיפורים. הרעיון הוא פשוט. רק כשהמלך חסר דבר מה חשוב ביותר, הוא מבין שהוא אדם ככל אדם, רק אז הוא מבין שאין מקום ליהירות. רק אז הוא מבין שלפעמים פחות, זה בעצם יותר. רק אז הוא מבין מהי אשליה, ורק בנדודיו כקבצן, הוא מרגיש את התחושה הפשוטה של שלווה, שכן למד לאמץ את כל אשר קיבל מהחיים."אגדה שהיא משל, שהיא לקח ודוגמא לכולם.
קראתי הפעם את הספר: "המלך הקבצן וסוד האושר: סיפור אמיתי", ספרו של ג'ואל בן איזי, מספר סיפורים יהודי-אמריקאי, נשוי ואב לשני ילדים, שמגלה יום אחד גידול סרטני בצווארו. הניתוח שהוא עובר מסיר את הסרטן, אבל באותו ניתוח הוא מאבד את קולו.
כיצד יכול מספר סיפורים להמשיך במקצועו, ללא קול? את השאלה הזו שואל בן איזי את עצמו במהלך כל הספר. את התשובה הוא מוצא דרך הסיפורים שהוא נהג לספר, דרך הסיפורים ששמע בילדותו, ומהסיפורים שמספר לו חברו ומורו הרוחני, לני.
הסיפורים שהוא שומע, משורגים בין הרהוריו, פגישותיו עם לני, שיחותיו עם אשתו טלי ומעשיו. בין לבין הוא מלווה את אמו בימיה האחרונים, והבילוי המשותף הזה, גורם לו להבין דברים נוספים על חייו, על אמו, על עצמו, ועל החיים בכלל, וכיצד דווקא ההתקרבות אל המוות, מביאה אותנו קרוב יותר אל החיים. כיצד ברכה היא בעצם קללה, וקללה היא למעשה ברכה.
אחד הסיפורים היפיפיים והמרגשים בספר הוא סיפור אמיתי על הכנר יצחק פרלמן. פרלמן, שחלה בילדותו בשיתוק ילדים, משתמש עד היום בזוג קביים ותמוכות לרגליו. זה כמובן לא מפריע לו להיות מהכנרים המופלאים בעולם. באירוע מסויים אחד במרכז לינקולן בניו יורק, עולה יצחק פרלמן לבמה. ועומד להתחיל לנגן. אחרי מספר תווים, כולם שומעים פקיעה של מיתר. הקהל חשב שהנגן יקום ויחפש כינור חלופי, אבל פרלמן לא עשה זאת. הוא סימן למנצח להתחיל שוב. "כולם יודעים שאי אפשר לנגן יצירה סימפונית על שלושה מיתרים בלבד. אני יודע זאת ואתם יודעים זאת אך באותו ערב, יצחק פרלמן סירב לדעת זאת." פרלמן הצליח להפיק מנגינה מדהימה, ולאחר התשואות הרמות של הקהל הוא אמר בשקט: "אתם יודעים, לפעמים תפקידו של אמן הוא לגלות כמה מוסיקה אפשר עדיין להפיק ממה שנותר לו..."
הסיפור על המלך אף הוא אחד הסיפורים שבספר. בגירסה זו של מוטיב "מלך קבצן". מדובר במלך שלמה, החכם מכל אדם, שמתעמת עם אשמדאי, הופך לקבצן, וחוזר לאחר כל תלאותיו לשבת על כיסא מלכותו: "... אך היה כעת אדם אחר. נעלמה יהירותו, הסתלקו אשליות הגדלות. מאותו יום ואילך הוא הפגין חכמה שלא ידע כמותה לפני כן – חכמת הלב. הוא ידע כעת כיצד מרגיש אדם האהוב על ידי כול וכיצד מרגיש אדם אבוד ובודד, ללא חבר ורע בעולם כולו. הוא ידע איך זה כשיש לך הכול – ואיך זה כשאין לך כלום. הוא ידע כל זאת משום שזכה להיות הן קבצן – והן מלך."
המקור לסיפור זה, כותב בן איזי, הוא התלמוד הבבלי, מסכת גיטין. אבל זהו רק סיפור אחד מתוך סיפורים רבים העוזרים למחבר לבנות שוב את עצמו, ואת הסיפור האישי שלו, להבין למה הוא רוצה לספר סיפורים, ובמה הם עוזרים לו, ולאחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה