דלהי היא העיר השנייה במספר התושבים שלה בהודו (אחרי מומביי). מספר האנשים החיים בתוך דלהי ובסביבותיה עומד כיום על יותר מ-18 מיליון איש. מבחינת שטחה, היא העיר הגדולה ביותר, אבל, כשגרים יחד כל כך הרבה אנשים – הצפיפות רבה, וכגודל החלומות, כך גודל הייאוש.
על בסיס זה כתב ויקאס סווארופ את ספרו "היורשת מדלהי". סווארופ כבר כתב ספר מוצלח ביותר קודם לכן, היה זה הספר "נער החידות ממומביי" שהפך לרב מכר עולמי ולסרט מוצלח לא פחות.
בשני הספרים משלב סווארופ את תעשיית החלומות המאכזבת. ב"נער החידות ממומביי" אנו פוגשים נער תמים ופשוט, חד תפיסה, שבמקרה יודע את כל התשובות לשאלות בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" ההודית. מתוך אירועים שקרו לו, הוא לומד, מפנים, ומסוגל לענות את התשובות הנכונות להפתעת הצופים כולם, שלא מאמינים למראה עיניהם.
בספר שלפנינו – תוכנית הטלוויזיה המוזכרת היא "פופסטאר", שאליה מגיעים מיליוני צעירים הרוצים להצליח בעולם השירה והמוסיקה. משהו בסגנון "אמריקן איידול" ו"אקס פקטור" הבריטי, ובדומה לתוכנית המשודרת גם בארץ The Voice"". מה שמתגלה לנו הוא האמת המכוערת שמאחורי החלום. אבל זוהי רק אפיזודה קצרה ומעניינת מתוך שבעה מבחנים שצריכה לעבור גיבורת הספר, צעירה בשם "סאפנה".
הסיטואציה שאליה נקלעת סאפנה בתחילת הספר, נראית הזויה לגמרי. וינאי מוהן אצ'ריה, מיליארדר, שהוא תעשיין ידוע ומפורסם, עוצר אותה ברחוב ומציע לה בלי שום הכנה מוקדמת להיות היורשת שלו, כלומר, להיות המנכ"לית של קבוצת איי-בי-סי שבבעלותו, וכפועל יוצא מזה, להרוויח סכום עתק כל חודש.
כמו כל אדם נורמלי, גם סאפנה מנסה להדוף את הרעיון הלא-הגיוני-בעליל, שמצד אחד מושך ומפתה, שכן היא זקוקה ליותר כסף ממה שהיא מרוויחה עבור בני משפחתה, ומצד שני ההצעה נראית כמזימה אפילה עם כוונות לא טהורות.
אבל המציע המוזר מוכיח לסאפנה, שהוא אכן וינאי מוהן אצ'ריה, המילארדר, בעל החברה, כפי שהצהיר, ושאין זו בדיחה על חשבונה, אלא שהוא רציני בכוונותיו. את פנייתו אליה, מסביר אצ'ריה בכך, שלא מצא אף אחד בחברתו, שהוא בעל תכונות שלדעתו הן חובה למנכ"ל מושלם כדי להצליח ולנווט בעולם העסקים המודרניים, כשאדם לאדם הוא זאב, ואלה התכונות אותן בחן: מנהיגות, יושרה, תעוזה, ראיית הנולד, תושייה והחלטיות.
המבחנים אינם כוללים דף ועט ושאלון אמריקאי, הם גם לא ניתנים לה בגלוי, ואין לה מושג מה הוא רוצה בכלל לבחון. הוא פשוט עוקב אחרי התנהלותה, ולעיתים אף מביא אותה לכלל פעולה במכוון. כשהיא צולחת מבחן הוא ממהר לקרוא לה אליו, כדי להודיע לה שעברה, ואז היא מגלה שמה שקרה לה, היה מבחינתו מבחן.
אני רואה את הדרך שעברה סאפנה, כרכבת שדים, שהיא נכנסת אליה בלא לדעת לאן היא תגיע, ומה יקרה בדרך. האירועים, שאליהם היא נקלעת, אכן דורשים את תגובתה. היא נוהגת לא כגיבורת-על, אלא כבן-אדם, שמפעיל היגיון, שלא נכנע, שפועל למען צדק חברתי, שיודע להשתמש בקשריו בשעת הצורך, בלא לדרוך על אף אחד, אבל גם מבלי לוותר על זכויותיה. האם היא תעבור את כל המבחנים? האם תוצע לה בסוף המישרה שעלתה לה בדמים? האם סאפנה, המוכרת הפשוטה מחנות החשמל תהפוך למיליארדרית? הפתעות צפויות למי שיקרא, ואולי הן הלקח הנכון ביותר, שיש ללמוד מהספר. קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה