במלאת יובל שנים לצאת הסרט המוזיקלי "צלילי המוזיקה", מהאהובים והמצליחים בכל הזמנים, מובא כאן סיפורה הנוגע ללב של משפחת פון טראפ האוסטרית, מפי אגתה, הגדולה ביותר מבין הבנות.
בהקדמתה מציינת אגתה, שכבר נכתב די הרבה על המשפחה בעקבות הסרט. חלק גדול, על-ידי אמה השנייה, מריה. אבל סיפורה של מריה החל, כשכבר היו שבעה ילדים במשפחה. כך שכל מה שאירע קודם לכן, ומה שארע לאחר מותה של מריה – לא סופר עדיין. עוד מדגישה אגתה, שהספר הוא מנקודת ראותה, וייתכן, שאחיה היו מספרים זאת קצת אחרת.
על אביה, קפטן גאורג פון טראפ, כותבת אגתה, שלא רק שהיה מפקד צוללת מבריק בצי האוסטרי, איש בעל חזון ואומץ בלתי רגיל, כי אם היה גם בעל ואב אוהב. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הוא הגיע לעיתים רחוקות לביתו, אבל אז היה מניח לילדיו רופרט ואגתה להשתולל עימו ולצלול לדמיון שעזר לו, ושימח אותם. "ב"צלילי המוזיקה" מוצג הקפטן כנוקשה, מרוחק ועיקש. במציאות היה הקפטן, אבינו, עדין, טוב לב ורגיש. מאמא לא יכולה הייתה למצוא לנו אב טוב יותר".
הוא התהלך תמיד בנינוחות ובזקיפות קומה, ותמיד היה קשוב ורגיש לסביבתו. הוא תמיד ברוך ובאהבה בילדיו, ומעולם לא התבטל. גם אביו, סבה של אגתה, היה מפקד אונייה בצי האוסטרי, ולאחר שהציל בתושייה את אונייתו מסערה עזה, הוא קיבל את עיטור צלב הברזל מדרגה שלישית וזכה בתואר אביר מטעם הקיסר פרנץ יוזף הראשון.
ב-1911, נישא גאורג פון טראפ לאגתה וייטהד, אמה של אגתה הכותבת. כל מי שהכיר את אמי - אהב אותה, היא מציינת "היא השכילה לנהל משק בית גדול ובו טבחית, עוזרות וצוות עובדים נוסף, בשקט ובעדינות... מעולם לא דיברה במלים קשות והביעה דבריה בנימה רכה אך תקיפה. כשהייתה נכנסת לחדר נראה כאילו זרחה השמש"...
בזמן מלה"ע הראשונה, נאלצו בני המשפחה לעזוב חלק זה של עירם ובזמן שהקפטן לחם בצי, הם התגוררו בבית הסבתא בארלהוף, וארבעה תינוקות נתווספו שם למשפחה: מריה, ורנר, הדוויג ויוהנה. "אותן שנים ראשונות שבילינו בארלהוף תחת עינן הפקוחה של מאמא, גרומי והדודות, היו יקרות מפז. למדנו לחיות כמשפחה המקדשת את ערכיה. למדנו לשעשע את עצמנו ושמענו את צליליה הראשונים של המוזיקה שעתידה הייתה למלא חלק נכבד בחיינו.
ב-1921 נולדה התינוקת האחרונה מרטינה. אבל מרטינה הקטנה נדבקת במחלת השנית, ומדביקה את אם המשפחה, שנפטרת לאחר מאבק חסר סיכוי במחלה. הבית נראה עתה ריק לילדים, ללא אמם. האב מחליט לעבור לאייגן, סביבה כפרית בפאתי זלצבורג. זהו הבית שממנו נמלטה המשפחה באוסטריה ב-1938, כפי שראינו בסרט. ב"צלילי המוזיקה" מזמן הקפטן (אבינו) את ילדיו בעזרת משרוקית ספנים. כשעברנו לאייגן החל פאפא להשתמש במשרוקית כדי לקרוא לילדיו והייתה לכך סיבה טובה. הבית היה גדול... לכל אחד מאיתנו הייתה שריקה משלו, ופאפא השתמש בשריקה מיוחדת כדי לקרוא לכולנו יחד... אך הוא מעולם לא השתמש במשרוקיתו כדי לזמן את הצוות או כדי להורות לנו להתייצב במקומותינו כמתואר בסרט."
אחד הדברים הבולטים בסרט, הוא השירה המשפחתית. על כך מספרת אגתה, שאחרי שהקים בית לילדיו, החל האב לשיר להם שירים שזכר מימיו בצי. הוא נהג ללוות את שירתו בנגינה בגיטרה. הילדים למדו את השירים במהירות. הוא גם לימד את הילדים לנגן "הערבים המוזיקליים הפכו לדבר של קבע ואנחנו נהנינו מהם מאד. אבינו ניגן כינור ראשון, רופרט או מריה ניגנו באקורדיון, ואני ליוויתי אותם בגיטרה. מאוחר יותר הצטרפה אלינו יוהנה ככינור שני. התזמורת הקטנה שלנו, הפכה, במושגים וינאיים, ל"שרמל קוורטט" (תזמורת עממית). זאת בניגוד לסרט, שבו נדמה שמריה, האם השנייה, היא שהיקנתה להם את חדוות המוזיקה.
בעקבות היחלשותה של מריה בתו, בגלל מחלת השנית, שכר הקפטן מורה פרטית לבתו, מועמדת לנזירות, שהיתה לה הסמכה מתאימה ויכלה לגור עימנו. שמה היה גוסטל מריה אוגוסטה קוצ'רה, והיא הייתה בת 21. רוב הזמן היא בילתה עם מריה, והצטרפה רק בארוחות. אך כשנודע לה שהמשפחה אוהבת לשיר, היא הצטרפה לזמרה ואף לימדה אותם שירי עם שהכירה.
בשעות שבהן לא לימדה, הטליאה גוסטל-מריה את גרבי הילדים, ואגתה הצטרפה לעבודה הקשה וביניהן נקשרו קשרי ידידות. גוסטל-מריה סיפרה לנערה בת השלוש עשרה על ילדותה הקשה ואיך כשיצאה להרים החליטה למראה היופי שמסביבה לזנוח מאחוריה את היופי הארצי ולהיכנס למנזר. היא ביקשה להיכנס למנזר נוקשה במיוחד, אך היא עצמה המשיכה להשתובב ולהביא את הנזירות לקצה גבול סבלנותן, בעודה מחליקה במורד מעקות, מזמרת ושורקת במסדרונות ומאחרת לתפילה. "השיר 'מריה' שנפתח בשורה 'איך פותרים בעיה כמו מריה?' מ'צלילי המוזיקה' בהחלט הלם את המציאות."
קפטן פון טראפ מתייעץ עם ילדיו אם להתחתן עם גוסטל-מריה, והילדים מאשרים. "אז טרם ידענו" מספרת אגתה "שבעשרים ותשע השנים הבאות עתיד גורלנו להיות שלוב בזה של אמנו החדשה בהרפתקה מוזיקלית שתצילנו ממאורעות הדמים של מלחמת העולם השנייה ותישא אותנו מעבר לאוקיינוס אל יבשת חדשה שתהפוך לביתנו החדש: אמריקה." ספר מעניין ביותר. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה