הריקוד של סוניה מאת ויקטוריה היסלופ

כתבה: ד"ר רותי קלמן

בכל אחד מספריה של ויקטוריה היסלופ, אנו מתוודעים לאירועים היסטוריים אמיתיים, שהתרחשו במקום מסויים בעולם ובזמן מסויים. אבל אין זה תיעוד יבש וסטטיסטי. אותן אמיתות היסטוריות מתגלות לנו במהלך עלילה, שהיא סאגת חיים של דמויות, שחיות ונושמות, אוהבות וכואבות.
הפעם אנו מובלים לגרנדה שבספרד בשנת 2001, בעקבות סוניה, אנגליה הנשואה, שלא באושר, לג'יימס. היא מצטרפת לחברתה מגי, למסע ריקודים בגרנדה, ובין לבין היא משוטטת לבדה בחוצות העיר. בהגיעה לאחד מבתי הקפה, היא נמשכת לתצלומיהם של רקדנית פלמנקו ולוחם שוורים. מיגל, בעל בית הקפה הזקן, מגיע לשרת אותה. סוניה הסקרנית מבקשת לדעת עוד ועוד על ההיסטוריה של המקום, על הרפובליקה השנייה, ומיהם השניים , שאת תמונותיהם היא רואה על קיר בית הקפה. מיגל הזקן מרתק אותה בסיפורו, ודרכו, אנו נחשפים לסיפור חייהם של קונצ'ה ופאבלו רמירז, שככל משפחה ספרדית, ניסו לגדל באהבה את ארבעת ילדיהם, אנטוניו, אמיליו, איגנסיו ומרסדס. שניים מילדיהם נמשכים למקצועות, שהם מיסודות תרבותה של ספרד. איגנסיו הוכשר להיות 'מטדור דה טורוס' (לוחם שוורים), ומרסדס מוכשרת לרקוד פלמנקו, כשהיא מתאהבת בנגן גיטרה מוכשר בשם חבייר.

שיגרת חייה השלווה של המשפחה מופרים באחת, עם כניסתם של חיילי הגנרל פרנסיסקו פרנקו לגרנדה, בקיץ 1936, תקופת מלחמת האזרחים (שם, ע' 187). דבר מכל מה שהיה ידוע וברור, לא חוזר להיות כשהיה. כל משפחה, והשכול שלה. כל איש ואשה נלחמים על חייהם, מי בקרב, ומי בסתימת פה, כדי לא לעורר את חמת השלטון הצבאי. ההחמרה בחוקים הופנתה גם לנשים  "מלבד החובה להתלבש בצניעות, לכסות את הזרועות וללבוש צווארון גבוה, נאסר לשמוע מוזיקה "חתרנית" ונאסר לרקוד." (שם, ע' 231). תשוקתה של מרסדס לרקוד, גדולה מתחושת הפחד. היא ממשיכה להגיע בהיחבא אל מורתה לריקוד, והשעות בהן היא רוקדת הן שעות האושר היחידות שלה בימים קשים אלה, כשהיא מנותקת מאהובה, המצוי בעיר אחרת.

בשנים הקשות הבאות נתלשים אלפי אנשים מבתיהם, מוצאים להורג, מושלכים לשנים רבות לבתי כלא בתנאים מחפירים ובעינויים, או נשלחים למחנות עבודה. רק מעטים מהם מצליחים לעבור את התקופה הקשה, שנמשכה עוד שנים רבות, ולחזור הביתה, שבורים פיזית ונפשית.

מרסדס, הצעירה בת ה-16, יוצאת לחפש את חבייר, בתוך המלחמה והאימה. פעמים היא מוצאת עצמה הולכת נגד זרם הבורחים מבתיהם. היא חוברת למשפחות, חווה מוות וכאב, ולעיתים כדי להשיג מעט כסף למחייתה, היא רוקדת, כשהיא מדהימה את כל רואיה. במקומות שחבייר יכול היה להיות, מוצאת מרסדס חורבן של המקום כולו, והיא מתחילה לאבד את התקווה למצוא את חבייר בחיים. כשהיא מתלווה לאם ספרדיה עם ארבעת ילדיה, מגיע רגע, שבו מוצעת לילדים האפשרות להינצל על-ידי עזיבת ספרד והפלגה לאנגליה. רק שני הילדים הגדולים יכולים להפליג. באונייה מצטופפים אלפי ילדים פליטים, ומרסדס מחליטה להצטרף למסע לאנגליה, כדי לעזור בטיפול בילדים הרבים.
כשמיגל מסיים לספר את הסיפור לסוניה, מתברר לשניהם, שגם להם חלק בסיפור חייה של משפחת רמירז.