חייהם השלווים והדי-חד-גוניים של זוג יפני מועברים אלינו בספר "השנה של סָאֵקוֹ " בעיקר דרך תודעתו ומחשבותיו של בן הזוג, שוניצ'י. דרך ההתנהלות היומיומית של בני הזוג, החיים בתוך בועת ביתם, נפתח לפנינו גם צוהר לעולם המסורתי של היפנים, שלחלקו נחשפתי עם משפחתי בשהייה ארוכה ביפן. הורדת הנעליים בכניסה לבית, השי שמחולק לבאים להלוויה על-ידי משפחת הנפטר, השתייה בחברותא של הגברים לאחר שעות העבודה, האוכל המסורתי המוכן בבית, קופסאות הצידה לדרך, אולמי הפצ'ינקו (מכונת משחקי מזל), הנמצאים כמעט בכל רחוב, וכרטיסי הברכה המסורתיים הנשלחים בדואר. כל אלה, ומנהגים רבים נוספים הנהוגים עד היום ביפן, היוו עבורנו עולם מעניין ושונה, וזיכרונם עלה בי במהלך הקריאה.
אחד המצבים יוצאי הדופן שבהם עוסק הספר, נוגע בנושא הפונדקאות. אחותה של סאקו, איזומי, נאלצת לכרות את רחמה. אך רצונה בילד הפך לאובססיה. לכן היא פונה לסאקו, אחותה, ומבקשת ממנה להיות אם פונדקאית בשבילה, באמצעות הפרייה חוץ-גופית. ההחלטה מתקבלת כמובן על-ידי שוניצ'י וסאקו יחד, אך מבלי משים, מהווה החלטה זו למכשול הראשון, בקשר ה"לכאורה" מושלם שביניהם.
ככל שגְדלה בטנה של סאקו – גדל הפער ביניהם, עד כדי איבוד הדעת של סאקו, המתבטא בפרנויה (תחושת רדיפה), ההולכת ומחריפה, וסוג של דימנסיה, כשבשלב מסויים היא בודדה בתוך עצמה, ואינה מזהה את בעלה. בניגוד למה שהיה מצופה, אין שוניצ'י מערב איש במצבה של אשתו. הוא זורם איתה בשיגיונותיה, מחזיר אותה כל לילה משיטוטיה, ואפילו מוכן לעזוב את עבודתו וביתו כדי להשביע את רצונותיה המוזרים של אשתו.
ההריון, שהיה לא שיגרתי, מההתחלה – אינו עובר בשלום גם בסופו. התינוק אינו מחזיק מעמד ונפטר. למרבה ההפתעה, חוזרת סאקו, לאחר הלידה הלא מוצלחת, לתפקד כמקודם, בבחינת סמל למשהו שכנראה לא היה צריך להתקיים מלכתחילה.
כל אחד משני הזוגות מגיב בדרך אחרת, לסיטואציה, ולסוגיית הילד. איזומי, האחות, מתחרטת ומבקשת אלפי סליחות מסאקו, על שסיכנה את חייה, ואילו תגובתו של שוניצ'י היתה: "מראה האנקורים השקיט מעט את רוחו, ולאחר שאמר לעצמו שייתכן שהכל בא לסיומו על הצד הטוב ביותר, הוא תהה מה היה קורה אילו נולד הילד בריא ושלם. אילו היתה סאקו מסרבת להיפרד מהילד בכל תוקף, איזו עמדה הוא היה נוקט? האם היה משכנע את אשתו? או שהיה מתעמת עם איזומי ועם בעלה בבית המשפט? מבחינה משפטית, הילד היה שלו. לנוכח העובדה הזאת. האם היה נלחם לצד סאקו בכל הכוח, עד גבול הטירוף?... השניים היו אמורים להלך באותה הדרך, אולם על הפער שנפער ביניהם עתה אי אפשר לגשר אפילו בהושטת יד..."
מחבר הספר קאטאימה, מתחבט בשאלה האתית הזו דרך דמויות הספר, ומדגים במהלכים המתרחשים לפני ההריון, במהלכו, ולאחריו, את מה שיכול היה לקרות. מי שעוזר להבנה הם שני מקרים, לכאורה שוליים, שקורים באותה התקופה. מר מטסואו, הוא אחד ממנהליו של הבנק ששוניצ'י עבד בו תקופת מה כטכנאי מחשבים. המנהל נחשב בעיניו לעובד בלתי נלאה, שכל בעיה של הבנק, הוא טיפל באחריות רבה. אותו מנהל חלה בסרטן סופני, בתקופה שבה התפוצצה הבועה של צמיחת המשק, ונראה שמר מטסואו נטל על עצמו אחריות אישית וגופנית. המקרה השני הוא טירופה של הגב' אורבה, שהוא אולי רמז מטרים (מקדים) לטירופה של סאקו. לאותה הגברת, ייחסו חוש נסתר של זיהוי זוגות שיש פגם כלשהו ביחסיהם, ובעצם קיומה בספר, אולי היא מהווה רמז למה שלא ניתקן ביחסי סאקו ושוניצ'י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה