הספר "המאחרים" של איגור שיף היה מועמד לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס. במרכזו של הספר נמצאת ליאורה כרם, גמלאית אלמנה, שהיתה פעם מורה בתיכון. ליאורה מחליטה "לעשות מעשה". היא אורבת לרמטכ"ל, בקיץ של מלחמת לבנון השנייה, ויורה בו.
בניסיון להבין את המניע למעשה המטורף, שעושה אישה הנראית נורמטיבית לגמרי, נפגש איתה פסיכולוג לשיחות שבועיות. ליאורה מצטיירת כאשה רגילה. לכן לא ברור מה יכול היה להוביל אותה לעשות צעד, הנראה לא שפוי ולא מוסרי בעליל. חייה נפרסים לפנינו דרך מחשבותיה, ושיחותיה עם הפסיכולוג. אט אט, אנו מגלים שהמוטיב המרכזי בספר הוא האיחור. כמושג מופשט שמתאר לאו דווקא מצב פשוט של איחור למקום כלשהו, אלא כמצב שמשנה מציאות קיומית.
ארבעים שנה קודם לכן, נפצע מיקי, בעלה של ליאורה מזה שלוש שנים. הוא נפצע בראשו במהלך מלחמת ששת הימים ונכנס לתרדמת. כשהוא מתעורר לאחר זמן רב "באיחור", נראה שהוא כשיר לחיים כמקודם. אבל מתברר, שמשהו בראשו נפגע. חלק מהתנהגותו נהיה ילדותי מאד. התקפי בכי, התקפי זעם. הוא לא מסוגל ולא רוצה לקיים עימה יחסי אישות, ופורש לחדר אחר בבית. מסתגר, לא עובד, והם חיים זה לצד זה ולא זה עם זה. החזרה שלו לחיים הייתה מבחינתה "איחור". משהו שהוחמץ.
כשליאורה רוצה להסביר לד"ר בלוך, הפסיכולוג, משהו ממה שהיא מרגישה, היא מספרת לו על התקופה שבה לימדה ילדי כיתה גימל על גלמים של תולעי משי. כולם מתו, ורק אחד "איחר". הוא סירב למות. הוא המשיך לחכות למרות שלא ידע לְמה ( ע' 121). בסופו של דבר הוא מת, אחרי שהחזיק מעמד פי שלוש יותר מחבריו. במקביל, היא מפילה את עוברה, וקוראת לו משי. היו שלושה הריונות, שקדמו לפציעתו של מיקי, בעלה. לאחר הפציעה, בעקבות התרחקותו הגופנית של מיקי, אין לה יותר סיכוי ללדת. מאוחר מדי עבורה. "היו שני מיקים. הראשון, זה שנרדם, היה גבר חזק, חכם, יפה ומצליח. התגעגעתי אליו מאוד, הייתי האישה הקטנה שלו. זה מה שרציתי להמשיך להיות. וגם רציתי להיות אמא. אֵם ילדיו של מיכאל כרם הנפלא. אבל את התוכנית הזאת, שהייתה כל כך פשוטה ובטוחה, שיבשה הפציעה. כי מי שהתעורר מהתרדמת לא היה המיקי ההוא, אלא מיקי אחר בכלל..."
ואז היא מסכמת את מושג האיחור: "... בעצם כולנו מאחרים. מאחרים בהבנה שלנו. מפגרים תמיד אחרי החיים. יודעים מה לעשות ואיך לעשות רק אחרי שהרגע חמק ונעלם. אפשר להגיד שאנחנו תמיד מאחרים – איחור כרוני, איחור בלתי נמנע – מאחרים להגיע לעתיד." (ע' 277).
עוד איחור אחד לפחות מסתתר בספר, במערכת היחסים המתפתחת בין ליאורה לד"ר בלוך, שאולי יכולה הייתה להתקיים, אלמלא הגיעה ב"איחור".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה