ספר הספרים שלנו מלא בסיפורים אנושיים, שמוזכרים לרוב במלים ספורות בלבד, ולא אחת משאירים אותנו בלתי מסופקים. מה באמת קרה שם? מה חשבו גיבורי התנ"ך? למה נהגו כפי שנהגו? על מקצת מהתמיהות והשאלות הנוגעות למשולש שרה-אברהם-הגר ניתן לקרוא בספר "שפחתי בחיקךָ" המציג את הדמויות מהסיפור המקראי דרך עיניה של חוה עציוני-הלוי, ומתמקד דווקא בעולמה של הגר.
עציוני-הלוי חקרה את הנושא ובנתה את הרומן על-פי התנ"ך עצמו, ועל פי ספרות חז"ל והמדרש, תוך מילוי פערים שנותרו בסיפור במקורות. את הטאץ' שלה אפשר למצוא סיפור האהבה בין הגר לשלח, דמות דמיונית, שעוצבה על-ידה בהשראת דמותו של שנהאת המצרי. היצמדותה של הסופרת למקורות ניכרת במידה רבה, אף יותר מרומנים קודמים שלה. דוגמא לכך היא יחוסה של הגר. בבראשית רבה, פרקי דרבי אליעזר, מועלית הטענה, שהגר הייתה בת פרעה מפילגשו. על סמך זה תיארה אותה חוה עציוני-הלוי ברומן זה.
מה שמשך אותה לכתוב על שרה והגר, הוא חוזקן. הן חיו בחברה הנשלטת על-ידי גברים, וזכויותיהן מבחינה חוקית לא היו רבות, ביחוד להגר, שהייתה שפחה. אולם, נשים אלה לקחו את גורלן לידיהן ועיצבו לעצמן את חייהן. שרה מתוארת כאשה יפיפייה, שיש בה טוב לב, ואהבה גדולה לאברהם וליצחק בנה. אבל הקנאה בהגר, שאף היא יפה, אך צעירה ממנה, מעבירה אותה על דעתה, וגורמת לאברהם לגרש את הגר וישמעאל, ללא צידה וציוד אל לב המדבר. למהלך זה, תהיינה התפתחויות מעניינות, ואפילו מפגשים חדשים ומרגשים בין שתי הנשים.
אברהם ולוט, מתוארים כדמויות עגולות, כלומר, הם דמויות של בשר ודם. הם עושים טעויות. הם חוטאים בין אדם לחברו, אך אינם חוטאים כלפי ה'. אברהם מתגלה בחולשותיו, כמו במקרים של הירידה למצרים עם שרי בתקופת הבצורת, אבימלך, מלך גרר, וגירוש הגר. לוט, אחיינו, מתגלה כאב לא מוצלח, כאלכוהוליסט וכרודף נערות. כל הנשים: שרה, הגר ועירית (אשתו של לוט, על פי מסורת המדרש) מצטיירות כאמהות למופת, המוכנות להפוך עולם למען בניהן ובנותיהן.
יפה דרכה של הגר, המצטיירת כמוסרית מאד, בחינוך ישמעאל "כאשר גדל מעט, החלה הגר... לספר לו על ארץ מצרים מולדתה, על תפארת ארמון פרעה... על חייה, חיי שפחה בארמון... הגר סיפרה לו גם על אלי מצרים ועל פסליהם המפוארים, אך שיננה לו שוב ושוב שאין הם אלא שיקוצים חסרי ערך, וכי יש רק אל עליון אחד המושל בשמים ובארץ, וכאשר התקשה להאמין שיש אל שאין לו פסל... סיפרה לו את סיפור הנגעים שהביא האל על בית פרעה בגלל שרי..."
כתיבתה של חוה עציוני-הלוי מרתקת, קולחת, רהוטה, ומשלבת יפה בין העברית של ימינו לשפת המקרא. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה