לא מאמינה שזהו הרומן הראשון של אלי אבידר. הוא פובליציסט, פרשן מדיני, איש מערכת המודיעין ושירות החוץ בעבר והמגזר העסקי בהווה, והאיש כותב טוב! והנושא, ייחודי כל כך בזווית הראייה שלו. בשתי זוויות הראייה שלו, לאמיתו של דבר.
במרכז הספר עומדת דמותו של רומאי בשם יארניס אאמיליוס לפידוס קורנלאנוס החי בתקופת האימפריה הרומית, ולצידו, בכוונה בצל, אבל משפיעה ביותר, עומדת דמותו של העבד היהודי, יואיר, (ודאי "יאיר" בהגייה רומית) שאפילו את שם משפחתו איננו יודעים.
המפגש הראשון שלנו עם יארניס נגמר בכי רע. צעיר ונמהר הוא ממהר לנצל את העובדה שאמו התחתנה עם סוחר חיטה עשיר. הוא נכנס בביטחון עצמי מופרז לאולם הגדול שבו חגגו אותה עת שני אחיו החורגים, אותם לא הכיר אישית, עם מאות אורחים. הוא בטוח שאחיו החורגים יקבלו את אחיהם החדש בזרועות פתוחות, אבל השניים, טיפשים ומנופחים מחשיבות עצמית, ככל שאנשים יכולים להיות בטיפשותם, מצווים לסלקו מהאולם. יארניס מוכה ונגרר לבושתו על-פני רצפת האולם, אל מול מאות האורחים, ומושלך פצוע ופגוע נפשית לרחוב.
מי שאוסף את חלקיו ומבריא את גופו ואת נשמתו של יארניס, הוא יואיר. עבד יהודי, העובד בעיקר כשומר בלילות ליד המדורה. הכלל הראשון שמלמד יואיר את יארניס הוא, שאם הוא רוצה לראות ראייה כוללת יותר, ופחות להיראות, הוא צריך לצאת מגבולותיה של אש המדורה. רק מהצד, בחושך, אתה נמצא בעמדה טובה יותר לצפות, ולא להתגלות. בחכמתו הרבה, החכמה היהודית, מלמד יואיר את יארניס, את תורתו ומשנתו, והחשיבות של כיבוד הזולת, ואפילו יהא זה אויבך.
יארניס החכם, קולט, נוקט בצעדים הנכונים, מתחבב על אביו החורג, סוחר החיטה העשיר ובעל ההשפעה, ופונה לצבא, לא לפני שהסוחר, שמתחיל להעריך את יארניס, שולח אותו להתמחות אצל פילוסוף חכם. יארניס מגיע לצבא, לא בתרועות וצלצולים, אלא בשקט ובחכמה, כשהוא מתחיל לפלס לו דרך בסולם הדרגות. דרך, שהיא תוצאה של הקשבה, של חשיבה, ובעיקר של הקניית ערכי כבוד ומוסר כלפי האחר. כאן המקום להזכיר את שם הספר "איקטוס".
כדי לשמור על כבוד האדם, ואפילו הוא האויב שלך, מלמד יארניס את קציניו שיטת לוחמה אישית, שעיקרה 'איקטוס'. "דקירה אחת, שבה חיילי הלגיון הורגים את יריביהם ללא פציעות מקדימות וללא בזבוז זמן. דקירה אחת ויחידה, שלא רק מחסלת בזריזות את היריב, אלא גם, ובעיקר, שומרת על כבודו." (ע' 262). פרק זמן משמעותי נוסף באימונים של חייליו הוקדש למבנה הקרבי של 'השושנה'. במקום לסגת, נעמדים החיילים כשגבם למעגל שנוצר. במבנה זה, מוצאים את עצמם חיילי האויב, מוקפים, מותקפים ומנוצחים.
ספר מרתק המלמד אנושיות וידידות מהן, ומהי מחוייבות אמיתית של לוחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה