נהר הסמבטיון ועשרת השבטים שמעבר להרי החושך מאת ד"ר אביגדור שחן – חלק שני

כתבה: ד"ר רותי קלמן

מחנה החלוץ של עשרת השבטים, שגלו מארץ כנען, יצא מאפגניסטן בנתיב הצפוני בדרך חזרה למולדתם, אך מצא עצמו מפוזר ברחבי סין וסביב גדות הים הכספי. ביניהם חלק ממשפחות שבטי נפתלי ודן, אשר וזבולון.

לנתיב הדרומי יצא מחנה חלוץ נוסף שהיה מורכב ממשפחות נבחרות של שבטי ראובן, יששכר, אפרים, מנשה, אשר וגד. אך רוב המשפחות עייפו בדרך והתאזרחו בארצות שבין דרום ההימליה וצפונה של הודו. אלה הקוצ'ינים ובני ישראל השחורים. מעטים הגיעו לדרום קוריאה, למפגש שקבעו השבטים מראש.

כשחקרו מקורות שפת ה"הנגול" הקוריאנית, גילו שיש קירבה לשונית בין האלף-בית העברי לזה של ה"הנגול". גם אפיונים שונים של הקוריאנים משכו את תשומת ליבם של מלומדים שחקרו וגילו 29 אפיונים אנתרופולוגיים של עשרת השבטים, הזהים לאלה של הקוריאנים. ביניהם:
* בחמישה עשר לחודש הראשון של חודשי הירח חוגגים הקוריאנים חג חירות בשם "צ'וסוק", כמו חג החירות שלנו.
 * הלחם היומי של הקוריאנים באותם ימים היה מעיין מצה מבצק שלא החמיץ.
* כשקוריאני נפטר, מנחמים במשפט הקוריאני ש"המתישו בלמקורו" שאפשר לתרגם זאת לעברית "שהמת-ישוב-למקורו".
*  הקוריאנים מקיימים שבעה ימי אבל ולובשים שק.
* כינוי האלוהים אצל הקוריאנים הוא עננים (Hananim). שפירושו "הראשון". בארצות המזרח הרחוק זהו כינוי מקובל לאלוהים.
* הקוריאנים, כיהודים, לא יכנו את האב והבן בחייהם באותו שם פרטי.
* בני שבט דנקון (Dankun) הקוריאנים מכנים עצמם בני שבט דן. חזותם שמית, וסמלם נחש. הם דומים בכך לשבט שין בעי ביפן, הטוענים שהם צאצאי שבט דן. נחש הוא סמלו של שבט דן.

אלה שהגיעו למקום המפגש בדרום קוריאה, חצו בסירות את הים, כבשו אחד מאיי יפן והקימו בו ממלכה שהשליט בה היה כוהן גדול. לימים, כותב שחן, תיקרא שושלת שליטים זו בשם "שושלת הקיסרות היפנית" (להרצאות של ד"ר שחן ביפן, נשלח תמיד נציג מאת הקיסר).

שנת הגעתם, 660 לפנה"ס, היתה חשובה וסמלית לעשרת השבטים, ולכן כינוה "שנת קוני תורה". על פי שנה זו מונים בני דת השינתו ביפן, את שנותיהם חגיהם ומועדיהם, עד היום.

גם לאחר שהשתקעו ביפן, קיוו השבטים לחזור לארץ המובטחת, אך בינתיים התנחלו ביפן, ואף קראו לחלק מההרים שם, בשמות עבריים של הרים בכנען – הר סיני והר המוריה.

את אותיות האלף-בית העברי העתיק, גנזו, כדי לא להשתמש באותיות קדושות על אדמה טמאה.  לפני כאלף שנים נמצאו האותיות על-ידי נזיר מלומד בשם קוקאי. אז התברר, שהן זהות לאלה שנכתבו בארץ ישראל. כולל ה"מם", שהופיעה בימיה הקדומים של ארץ-ישראל, אך נעלמה מהכתב העברי בארץ ישראל במהלך השנים.

המשך יבוא.