יום חמישי, 15 ביוני 2017

נהר הסמבטיון ועשרת השבטים שמעבר להרי החושך מאת ד"ר אביגדור שחן / חלק שלישי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


גולי אשור (תשעת השבטים וגם דן שיצא לפניהם), נאלצו לעזוב את מולדתם, על טפם וחפציהם ולנדוד בין ארצות, מחפשים מקום להתיישב. לפעמים קיבלו אותם יפה, ונתנו להם להתיישב. לפעמים גירשו אותם והתנכלו להם. אך בכל מקום שבו הצליחו לנטוע יתד, הם הוסיפו לזכור את המולדת, ולקוות שיום אחד יוכלו לחזור. ועד אז, איזה מאמצים היו צריכים כדי לשמור על המסורת, על הגחלת, לפעמים נותר בידם ספר התנ"ך לנהוג על פיו, לעיתים לא – ואז נותר רק לזכור, לקיים, ולהעביר לבנים. ובכל מקום שהיו, חדרו מלים מהעברית-ארמית, לשפות המקומיות.

ביפן, לדברי שחן, חדרו 24 מלים בעברית וארמית, לשפת היומיום היפנית שבה משתמשים כל היפנים כיום. אחת המלים הכי שימושיות היא המלה "שלום" ביפנית: "קוניצי'וּוָה" שהיא גילגול של "קוני ציווה". כדי שתורת ישראל וארץ ישראל תעמודנה לנגדם תמיד, קבעו הכוהנים והלוויים, מורי תורתם של עשרת השבטים ביפן, את ברכת השלום ביניהם בשתי מילים: "קוני-ציווה", כלומר, המברכים זה את זה מזכירים את אשר ציווה אלוהי ישראל ("קונה שמים וארץ").

המלה "תודה" ביפנית היא "אריגתו". גם זו מילה שעברה גלגול. במקור היא היתה אליגתו, שהיא חיבור של אלי-גע-תו (תו=שוב, עוד בארמית) משמעות המשפט במקור הייתה: אתה אלי, גע בנו שוב, חזור אלינו כבימי קדם. והוא מסביר, שתחושת החטא, על שפנו לעגלים בעצת ירבעם בן נבט, לא הרפתה מהשבטים הרחוקים מארצם, ולכן בכל מילת תודה אחד לשני, מקוננת התפילה, שאלוהים יגע בהם שוב, והם יחזרו למולדתם. היפנים שלא יכלו להגיד את האות "למד" שיבשוה ל"ריש".

כדי להשרות תחושת קדושה בין שניים שמשוחחים הכניסו הכוהנים של עשרת השבטים ביפן, את המילה "קודשאי", בלוויית קידה שהיתה נהוגה בארץ ישראל כאות הוקרה כלפי הזולת. עד היום, כשהיפנים פונים זה לזה בבקשה, הם מוסיפים את המילה "קודסאי" "קדוש שלי", בלוויית קידה עמוקה.

לפי שחן, דת השינתו, נבעה מדת משה, שהנחילוה השבטים בבואם ליפן, ושמה נגזר מהפסוק "ושננתם לבניך ודברת בם". לכן, בניגוד למקדשים היפנים הבנויים משני חלקים, בנויים רוב מקדשי השינתו שלושה חלקים, כמו בבית המקדש בירושלים, ורק הכהן הגדול נכנס לדביר. בחגים בלבד.

"כ-2666 שנים מאז הגיעו שבטי ישראל לארץ יפן, נושאים עדיין מאמיני דת השינתו במבוך הדורות את שרידי מורשת ישראל" כותב שחן, ומציין שלוח השנה היפני העתיק, מבוסס אף הוא על חודשי ירח. ירח מלא מסמל אצלם את אמצע החודש, וכל כמה שנים, מתווסף חודש של שנה מעוברת בת 13 חודשים. מדהים, לא? עוד על גלגולי השבטים תוכלו לקרוא בעצמכם בספר מרתק זה המצוי בספריית דימונה.




אין תגובות:

פרסום תגובה