'חנות הספרים הקטנה בפריז' מאת נינה גאורגה

כתבה: ד"ר רותי קלמן

סוחר הספרים, מסיה ז'אן פרדו, אילץ עצמו להיכנס לחדר שנחתם בכאב לפני עשרים ואחת שנים, כשאהובתו עזבה אותו. הוא נכנס לחדר רק כדי להוציא משם שולחן, שהוא לא צריך, עבור שכנתו החדשה, הנטושה, כשהוא מְפנה לשם כך מדף של ספרים ועורם את הספרים לערימות. 

"הערימות צמחו לעצים. מגדלים. הרי קסמים. הוא הסתכל על הספר האחרון שהחזיק: 'כשהשעון צילצל שלוש-עשרה'. אגדה ומסע בזמן. אם הוא היה מאמין באותות ובמופתים, היה רואה בכך סימן לבאות."

שלושה רמזים טומנת כאן הסופרת: הרמז הראשון – ספרים שהופכים לעצים, מגדלים והרי קסמים, הם הכוח לבנות עולם אחר, לצמוח, להמריא, להיברא מחדש, להירפא. לא סתם חוזר פרדו ומזכיר את השיר 'מדרגות' של הרמן הסה, כי מעשיו מזכירים את השיר: "תָּנֵץ חָכְמָה, תִּפּוֹל וְתַעַל רוֹם, / ...הַלֶּב מוּכָן לְהִפָּרֵד תְּכוּפוֹת / לָמוּת וּלְהִוָּלֵד חָדָשׁ וְשׁוּב וְשׁוּב / ...כִּוּוּן אַחֵר לָלֶכֶת, עֹל וְקֶשֶׁר. / וּבְכֹל חָדָשׁ קוֹסֵם אֵיזֶה כִּשּׁוּף, / מָגֵן, עוֹזֵר בְּאֵל חַיִּים תֵּת פֵּשֶׁר."

הרמז השני הוא השעון שמצלצל שלוש-עשרה. שעון לא אמור לצלצל שלוש עשרה, ולכן נוהגים לומר, שאם השעון בכל זאת צילצל שלוש עשרה, זה סימן שמשהו לא בסדר. זוהי הנורה האדומה שצריכה להידלק בראש, ולהתריע שמשהו צריך להשתנות. 

ז'אן פרדו קבר עצמו חיים, במהלך עשרים ואחת השנים האחרונות, עם לכתה של אהובתו. האירוניה טמונה בעיסוקו. הוא סוחר ספרים על ספינת ספרים צפה על המים, הנקראת 'בית מרקחת לספרות'. יש לו כישרון להבין את שפת הגוף של לקוחותיו, להבין בדיוק איזה ספר ינחם וירפא אותם, אבל לעצמו, אין הוא מוצא את הספר הנכון. או לא רוצה למצוא.

השכנה החדשה, שמצאה את מזוודתה על מדרגות ביתה, כשהגט שנתן לה בעלה מונח מעל, היא זו שמשמשת לז'אן פרדו, כמדרגה ראשונה בדרך להחלמה, לכשוף שממנו הוא ייצא לאט, מדרגה מדרגה. וכאן אפשר לדבר על הרמז השלישי. התת-כותר של אותו הספר נקרא: 'אגדה ומסע בזמן'. עכשיו מתחיל מסעו של מסיה ז'אן פרדו. מסע בזמן בעקבות מכתב הפרידה שהשאירה אהובתו במגירת השולחן שמסר, ושרק עכשיו העז לקרוא אותו. הוא מתחיל בכך שהוא מסוגל לקרוא לאהובה בשם שהדחיק כל הזמן הזה, וממשיך במסע פיזי בעקבות מכתבה.

רק אחרי שינקה עצמו מכל העבר הזה, וישלים עם מי שצריך להשלים, ברגע מופלא ומרגש, יוכל ז'אן פרדו לשוב לחיים, לשוב להרגיש בן-אדם חי, גבר, אהוב ונאהב "היה נדמה לז'אן שהדמעות שהזיל על שפת הנהר פינו בתוכו מקום. במקומן הוא היה יכול לשכן ריחות. מגעים. את האהבה של אביו. ואת קתרין... האבל זרם החוצה במנות קטנות..." 

ספר אינטליגנטי, רגיש ומעורר מחשבה.