יום חמישי, 22 בפברואר 2018

'וַתְּמָאֵן וַשְׁתִּי' מאת חוה עציוני-הלוי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


שתי נשים צעירות ויפיפיות מתגלות לעינינו בספר זה. שתיהן מוכרות לכל יהודי, אחת כגיבורה לאומית, אסתר המלכה, והאחרת, כמי שהודחה בבושת פנים על-ידי המלך אחשוורוש, ופינתה לה את מקומה, הלא היא ושתי.
חוה עציוני-הלוי, עקבית בִּסְפַרֶיה. באופן סיסטמטי היא לוקחת את "האנדרדוגית" שבסיפור המקראי, את מי שלא עומדת במרכז הבמה התנכי"ת, והופכת אותה לדמות ראשית, מלאה, אנושית, שבהחלט זוכה להבנה ולהזדהות מצד הקוראים. כך גם כאן. ושתי, מגלה תעוזה נשית, וממאנת לחשוף את גופה לראווה בפני קהל גברים. היא מתמרדת נגד קריאתו המשפילה של אחשוורוש, ואפילו הוא מלך, ומתמרמרת על ההתייחסות אליה כאל חפץ שנשלחו להביאו.
המאבק האישי שלה, להגנת כבודה, מתפרש גם כאקט חברתי-מיגדרי. המלך, בעצת ממוכן, אחד משריו, שולח איגרת לכל המדינות שלו, כאילו עוותה ושתי, לא רק כנגד המלך, כי אם גם נגד השרים, וכל העמים אשר במדינות המלך. בכך, מדגיש המלך המושפל, לא רק את הבגידה שלה בו, שתוצאתה, סילוק ושתי מתפקיד המלכה, אלא, הוא מדגיש שעל הגברים לשלוט בביתם, לבל ירימו הנשים את ראשן "להיות כל-איש שורר בביתו..." (אסתר, א, כב).

דווקא השינוי הטראומטי במעמדה של ושתי, כמו רבות מהתהפוכות העוברות על הנשים בתנ"ך, הוא שמאפשר לה להביט פנימה. היא מוצאת את הכוחות הבונים אותה, ויוצאת מחוזקת, כשהיא נעזרת באהובה, מֶרְס, המוזכר במגילת אסתר כאחד משרי המלך. רומן האהבה הזה הוא תוספת מעניינת של הסופרת לעולמה של ושתי, המאפשרת לנו לראות עוד צדדים באישיותה. במהלך העלילה, עוד נגלה, כי גם ביושבה על כס המלוכה, וגם לאחר-מכן, תמצא ושתי את הנתיב של עזרה לנשים, המתאים להשקפת עולמה.

גם אסתר מוצגת כמי שהולכת ומתעצמת אל מול עינינו. בעוד בהתחלה היא מוצגת רק כמי שממלאת אחר הוראותיו של בן-דודה מרדכי, הרי בשעה שעמה עומד בפני  סכנת השמד, מציינת הסופרת, שאף אסתר, נאלצת לפעול כנגד מצוות המלך. היא מתייצבת מולו בעוז לטובת עמה, ובניגוד לכללים, עוברת מהפך נפשי והופכת, מזו שמקבלת פקודות לזו שמצווה. מרדכי מבין זאת, ומקבל תוך השתאות את דרכה החדשה.

שתיהן חכמות. שתיהן צריכות לפלס את דרכן. תחילה באמצעות מיטיביהן. לאחר-מכן באמצעות המלך עצמו, ואחר-כך, בהיותו נתון למצבי רוח וקפריזות של שיכור, הן צריכות לדעת כיצד לתמרן את דרכן: ושתי – בשל רצונה לעזוב את בית הנשים, בהיותה עדיין אשת המלך (אם כי לא מלכה), ואסתר – להוסיף להישאר מלכה ולהישאר בליבו של המלך.
הקשר בין ושתי לאסתר מצטייר כקשר של הבנה, הערכה, ושיתוף פעולה. אין ספק שחוה עציוני-הלוי הצליחה שוב, להפוך את עולמן הצר של גיבורות התנ"ך, לסאגה אישית מעניינת, עשירה, ורלוונטית גם לעולמנו. מומלץ!




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה