כתבה: ד"ר רותי קלמן
הייתי צריכה להעביר את הזמן בנהיגה ממושכת מדימונה לכפר יונה. לכן חיפשתי ספר בין הספרים המוקלטים בספרייה. בחרתי בספר 'שום גמדים לא יבואו' של שרה שילה, והוא אכן העביר לי בנעימים את הדרך. את סופו של הספר כבר קראתי בבית, בעותק הנייר. ממליצה על חוויית הקריאה בדרכים, ויש לנו מבחר מגוון של ספרים מוקלטים המתאימים מאד למטרה זו.
הרומאן, שזכה בשני פרסים לספרי ביכורים, עוד קודם צאתו לאור, מתאר את התמודדותה של משפחה עם אובדן האב, מסעוד, שהיה מלך הפלאפל המקומי בעיירה, שבה כולם מכירים את כולם.
כשמסעוד הולך לעולמו, הוא משאיר אחריו את סימונה, אלמנתו, ואת ילדיו: קובי, איציק, דודי ואתי. אבל, רק אחרי שהוא נפטר, מגלה סימונה שהיא בהריון, ולא סתם הריון, אלא הריון כפול. כשהתאומים, חיים ואושרי, מתחילים לדבר, הם קוראים "אבא" לקובי, הבן הגדול, שעזר לסימונה כל הלילות עם הקטנים כשהוא ישן במיטה הגדולה, והתאומים בינו לבין אמו. בני המשפחה לא מתקנים לקטנים את הטעות, וכך גדלים התאומים ביחד עם השקר שהולך ונעשה כמו גוף חי נוסף בבית.
שש שנים לאחר מות האב. קטיושות נופלות בעיירה. משהו קורה לדמויות בזמן הזה. כאילו הזמן עוצר מלכת, וכל אחד עושה את חשבונות הנפש שלו, כשהם מוצאים עצמם כל אחד במקום אחר. הפיזור הזה בין המקלטים, לדשא של מגרש הכדורגל, שם נמצאת סימונה, והקטיושות, נותנים תחושה של זמן שאול, וכאילו קוצבים את זמנם בעולם הזה.
אלה מאפשרים לבני המשפחה לבחון מחדש את חייהם, מעשיהם, קשרי המשפחה, והצורך בהתחלה חדשה. קובי, הבכור, עובד קשה כדי לעזור בפרנסה, ומנסה להגשים חלום גדול. איציק שנולד עם אצבעות מעוותות בידיו וברגליו, מאמץ ציפור בז, שהוא קורא לה דלילה, ונעזר באחיו דודי שאליו הוא קשור מאד. אתי עוזרת לגדל את הקטנים, ומחפשת דרך להתיר את סבך הקשר־שקר.
באזעקה היא מוצאת עצמה במקלט של בלוק אחר, ולא עם בני משפחתה. היא מתארת יפה את "מפלצת" האנשים הרצים למקלט, כשכולם נראים כמו גוף אחד עם ידיים ורגליים וראשים רבים. אחר כך מתכנס כל אחד במקומו, עד שנכנס מישהו ומספר שאמסלם נפגע מהקטיושה, ומתחיל "בירור": "זה אמסלם הגדול... לקחו אותו לבית חולים, עוד לא יודעים מה אתו". "אמסלם הגדול, זה שאשתו היתה בהיריון שנה שעברה ונפל לה בחודש שישי?" "אמסלם הגדול, איציק אמסלם, אֶה, פתאום לא יודעים מי זה איציק אמסלם?" "אמסלם מהחומרי בניין?" "לא מהחומרי בניין." "נכון מאיר מעמידר? אז אשתו סוזי?" "סוזי? שְֹׁקוּן הוּוַא אַבּוהַ?" "בִּינְת אלְיָהו עמר?" "אַייוָה!" "אז ישר תגיד הבת של אליהו!..." וכך זה נמשך. מצחיק. אותנטי. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה