'ימים של פלא' מאת קית סטיוארט

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לקחתי את הספר ממדף הספרים החדשים בספרייה מבלי שלגמרי התחברתי לשם, לנושא, לכריכה. גם בביתי הוא חיכה, זמן מה, עד שהחלטתי לקחת אותו בידיי. 

אבל ברגע שהתחלתי – נשאבתי מרותקת. הדמויות הראשיות, טום האב והאנה הבת, אמינות ביותר, מעניינות, חכמות, רגישות, עושות טעויות, ומלאות אהבה.

טום מגדל את האנה לבד, לאחר שאשתו עוזבת את השניים, כשהאנה הייתה רק בת שלוש. הוא מנהל תיאטרון מקומי קטן, והעולם שלו נסוב סביב התיאטרון, כשהאנה גדלה לתוך עולם זה, ועטופה באהבה של חבורת השחקנים הקטנה, שרואים זה בזה בני משפחה.

בילדותה, מתגלה מום קשה בליבה של האנה, והרופאים מנבאים, שהיא לא תחזיק מעמד עוד שנים רבות. טום, עושה הכל, כדי לשמור עליה, ובכל יום הולדת, יש יום פלא. כל השחקנים מתגייסים למחזה שמיועד להאנה ולחברותיה בלבד. כל מאוויה מתגשמים על ידי השחקנים ביום זה.

אם התיאטרון אמור לחקות את העולם האמיתי, הרי שבמקרה של טום, התיאטרון, המחזות, הציטטות והמנטאליות, הם שמלמדים אותו איך להתמודד, ואיך לגדל בת, על אף כל המשברים. כך גם במקרה שבו, היא עומדת לצנוח, בגלל חולשת הלב " ...תפסתי אותה... רגליה קרסו והחזקתי את מלוא כובד משקלה בזמן שהיא בכתה... פחדתי נורא שבטעות ארפה ממנה, שלא אצליח להחזיק אותה חזק, ששנינו ניפול. הרגשתי באותן שניות שהכול בעולם תלוי בכך שאמשיך להחזיק בה – כמו החיבוק האחרון בסופה של סצנה טרגית. כי בסופו של דבר, שחקנים תמיד צריכים להישאר איפה שהם, גם כשהאורות כבים והבמה מתכסה לאטה בעלטה, הם מוכרחים להחזיק מעמד. אם לא, האשליה תתנפץ." 

הסיטואציה הממשית הזו, מקבלת משמעות מטאפורית בהמשך, כשהאנה בת שש עשרה והיא נחשפת לאהבה. השמירה הלוחצת של אביה, האחיזה החזקה, מתוך רצון להצילה, מתחילה להכביד. טד חברו של טום מהתיאטרון מנסה להסביר לו "שנים אנחנו מנהלים את כל מה שהם עושים, את כל מה שהם אוכלים, לאן הם הולכים, עם מי הם נפגשים... ואז, כמעט בן לילה, אנחנו אמורים פשוט לקחת צעד אחורה?... זה באמת לא קל, טום... אני יכול רק לומר לך שכשהם בגיל הזה, לפעמים לא צריך למצוא את הדרך הנכונה להגן עליהם, אלא את הדרך הנכונה להרפות מהם..."

בנוסף, כפי שהשחקנים משנים את דמותם ומתחפשים למישהו אחר במסגרת התפקיד במחזה, כך יש היפוך תפקידים בספר. כשמרגרט בת ה-82 היא הרוח הצעירה והחצופה ביותר בחבורה, ומתחברת להאנה הצעירה. כך כשהאנה אוהבת ספרי הקומיקס, מיישמת את רוח אשת־חיל החזקה, כשהיא מבקשת שבמקום היפיפייה הנרדמת, במחזה שמכינים ליום הולדתה, יהיה יפיפה נרדם, שנסיכה מצילה אותו. כך – גם האנה עצמה, כשהיא לובשת את דמות המבוגר האחראי, כדי להציל את אביה ואת התיאטרון מכלייה.

סיפור התבגרות יפה, בצל האם החסרה, המחלה המעיקה, והתיאטרון הקורס. עם יותר מקורטוב של הומור, של שיחות כנות, ועם הרבה נשמות טובות מסביב.

נפלא.