יום שישי, 12 ביולי 2013

מוטיב הריקוד בשירי שלמה ארצי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


במסגרת ניתוח שירה ישראלית, אותה הנחיתי לקבוצת "אמצע החיים" בספרייה העירונית דימונה, הבאתי בפניהם את שיריו של שלמה ארצי המכילים אלמנט של ריקוד. כתבה זו תנסה להסביר מהו ריקוד עבור ארצי. וכל אחד מהקוראים מוזמן לחשוב, מה מסמל הריקוד עבורו.
שלמה ארצי פרץ לתודעה של הקהל הרחב עוד בהיותו חייל על בימת אחד הפסטיבלים בשיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" המוכר יותר כ"אהבתיה", וכמובן, יכולנו לראותו בלהקת חיל הים. אבל לאמיתו של דבר הוא התחיל בגיל 16 לכתוב ולהופיע עם ריקי גל. מאוחר יותר, הופיע שלמה ארצי בלהקת "ברוש" ו"גברת תפוח", והפך במשך הזמן, לא בלי תהפוכות וכישלונות, לזמר מצליח ביותר, שנמל הבית שלו הוא ה"אמפי" בקיסריה, משאת נפשם של זמרים רבים. לא רק שהוא מוסיף לשיר, אלא הוא אף כותב ומלחין  את שיריו בעצמו. ברפרטואר שלו נמצאים למעלה מ-400 שירים, מהם כתב והלחין בעצמו יותר מ-220 שירים. כשזמרים רבים, בני גילו, דרכו במקום, נעלמו מהבמות, או במקרה הטוב, הצליחו לשמר את קהל המאזינים הוותיק והמבוגר, הצליח ארצי בכישרון רב לשמור לא רק על קהלו הוותיק, אלא אף לאמץ לעצמו את הדור החדש.
מהו הסוד המביא זמר ויוצר למצוא חן בעיני קשת רחבה כל כך של שומעים?
 אין בדעתי לעמוד על יכולת ההלחנה של ארצי, כי איני מוכשרת לכך, ולא בידיי הכלים לבחון את כשרונו המוסיקלי. אני יכולה רק לומר, שאני חשה במוסיקה שלו, בריתמוס טוב וזורם, שמשתלב טוב עם הטקסט, ובכך דיי. הייתי רוצה לדבר על ארצי הכותב, על נגיעתו הרגישה במלים, וכנראה לא במקרה הוא קורא לספר השירים שהוציא ב-1980 "מלים המתחברות לאיש". הייתי רוצה לדבר על המשחק הווירטואוזי שלו בדמיון ובשפה.  השירה שלו היא שירה אישית, אינטימית ורגישה לתחושות, לרגשות, חושפנית לכאב, לפצעים, לאהבה. השפה שלו היא שפה ציורית, עשירה במטאפורות, אימאז'ים ודימויים, ובכל זאת, אם תשאלו מישהו ששמע שיר של שלמה ארצי או אפילו ראה את המלים של השיר לנגד עיניו – על מה מדבר המשורר – התשובה תתמהמה. זאת, מכיוון שמה שמאפיין את שירתו של שלמה ארצי היא האסוציאציה.
 שיריו של ארצי משופעים באסוציאציות אישיות, ולא תמיד הן לקוחות מהזיכרון הקולקטיבי. למראן ולשימען, עומד הקורא ו/או המקשיב מעט נבוך. מצד אחד ברור למאזין שמדובר בחומר אישי וחושפני, ובכך הוא מקרב את השומע אל הכותב והזמר. מצד שני, גם אם נקרא את השיר פעמים רבות ונביט ונבחן את הטקסט, לא בטוח שנבין במה המדובר. חלק מהאסוציאציות המתעוררות בו ומועלות בשיר, תהיינה ברורות רק לאחר עיון מעמיק בשיר עצמו, או רק מתוך עיון בשירים אחרים בהם חוזר הרעיון ומופיע. המוטיב שהייתי רוצה לדון בו, ואשר חוזר בלפחות 35 שירים בווריאציות שונות, הוא מוטיב הריקוד. "בינתיים רוקד" נקרא אחד משיריו. אך שם זה עלול להטעות. הוא יכול ליצור רושם מוטעה, כי מה שהוא עושה בינתיים, הוא עניין זמני, שעלול להסתיים בקרוב, בעתיד. אולם אם נסקור את שיריו המכילים את אלמנט הריקוד, נראה כי בשלב מסויים, עוד בתקופת התבגרותו, גילה ארצי את הריקוד, ומאז אין הוא מניח לו. מדוע? מה מסמל הריקוד בשבילו?
הריקוד עבור ארצי, אינו רק אקט של תנועה לבד או תנועה משולבת עם בת זוג לצליליה של מוסיקה. משמעותו של הריקוד עבורו מצוי ברובד עמוק יותר, סמלי יותר ושורשי יותר.  השיר "צוותא" נמצא בתקליט "דרכים" שהוא התקליט השני של שלמה ארצי. האני השר בוחר לפתוח את הבית הראשון בתיאור גוף שלישי. התיאור הוא של זמר ששר שירים של אחרים, ולכן הוא "מחופש". לכן הקהל לא מבין אותו, ורק הבחורה, שאליה הוא פונה בגוף שני, מבינה, מקשיבה ובוכה בשבילו. היא זו שבאהבתה מלווה אותו בנפילתו ובקומו, והיא זו, שתרקוד עימו בסוף כשכל השאר יעזבו. אם השיר הוא תיאור של חיי זמר בתקופות של כישלון, הצלחה, וסוף, הרי שהבית האחרון מתאר תקופה שהוא צופה שתגיע באיזשהו זמן. המודעה בצוותא קרועה, לא בטוח את תהיה בכלל הופעה. הבחורה עדיין נמצאת באולם. הפעם היא לבד "ורק את באולם / תהיי שם כדי לבכות הצגת בכורה". היא נשארת נאמנה לו גם כשהקהל עוזב. ואז ורק אז, כשהוא חושב שההצלחה מאחוריו, יש לו זמן לשוב לרגע של אינטימיות "ואולי אז אקום ואגש וארקוד / שהסוף לא יהיה כל כך רע". הריקוד בא, אם כן, לבטא רגע אינטימי יקר ונדיר המהווה לא רק איחוד נפשי וגופני בין האוהבים, אלא גם נחמה מפלט וניסיון להמתיק את הרע שבסוף. נראה כי ארצי הבין, באותן השנים, שהדרך ללב הקהל היא לשיר את עצמו, ולא להיות מחופש, ואכן נראה שזהו סודו.
בשיר "תרקוד" שעל שמו נקרא התקליט הרביעי של ארצי, מתוארת גם כן סיטואציה של בחורה צעירה. האני השר מתאר במבט לאחור, קטע מעברו, אם כי אין זה עבר רחוק מדי. בסיטואציה הנוכחית מודגש יותר פער הגילים ביניהם: "עד היום זה מוזר, לא הבנתי דבר, זה גילה המוקדם או גילי המאוחר". ניסיונו הכושל להבין את עצם ההתאהבות בבחורה הצעירה ממנו בשנים רבות נובע, אולי, מהעובדה שהוא עדיין מאוהב בה. עד היום הוא מוסיף להביט באותם הברושים, שבצילם רקד עימה. הוא מוסיף גם היום, להביט בשעון ולחכות שתופיע, בדיוק כמו פעם, בחמש ושלושים. אבל היא לא באה ולכן "עכשיו בין ברושים אחדים, זה אני שרוקד... / די לבדי". "די" כי היא עדיין נמצאת בראשו, ולכן הוא לא מרגיש שהוא לגמרי לבד. הוא רוקד ומדמה בנפשו שהיא בזרועותיו. הריקוד בשיר מסמל את טיב יחסיהם. היא זו שמשכה אותו לרקוד "תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד... / תרקוד כל עוד אתה יכול... / תרקוד מבלי להיעצר". היא יודעת שזמנם קצר יחד, שהמחר אולי יהיה מאוחר מדי עבורם ולכן היא מושכת אותו למעגל שלה, לריקוד המתאים יותר לה מאשר לו "אני לא בנוי לשיעור מחול". בכל זאת, הוא רוקד לצלילי חלילה: "מותר לאבד את הראש, בגילה גם אני נגעתי בברוש / מוטב לרקוד חצי דקה, מוטב מאשר לאבד אותה." הוא יודע שאם הוא רוצה אותה, הוא צריך ללכת על-פי הקודים שלה ואפילו משמעות הדבר מבחינתו לאבד את הראש. כי אין זה ריקוד סתם – אין תזמורת. אין אולם. אין רוקדים אחרים, ואין פער גילאים. יש רק שניים באמצע העולם לאור שקיעה וברושים, המביעים בריקוד ביטוי לכל עוצמת החוויה הריגשית שביניהם. פיזית – הם רוקדים על פני האדמה, אבל ברוחם הם נוגעים בברוש, הם מרחפים מעוצמת אהבתם. הריקוד הוא אם כן רגע האינטימיות של האוהבים. הוא מטאפורה לקשר, לחיוּת, לריחוף, לשיכחה ולבסוף כסמל נוסטלגי למה שהיה ביניהם ("ולס בחמש ושלושים"). ובאנאפורה של המלים "תרקוד" (4 פעמים) ו"עד היום" (6 פעמים) נראה שהוא עדיין שרוי בסיטואציה ההיא.
באותו התקליט מופיע שיר נוסף הנקרא "וביחד נזדקן". שוב, הוא צופה לעתיד, ובתוך כל התיאור של הזוג הזקן במעשים הקטנים שלהם יחד, אפילו במריבות, הם מתעקשים לעמוד יחד גם מול מלאך המוות: "וביחד נעצור, יחד נתבקש, לא נלך אם לא נרצה, יחד נתעקש. תחת עץ, אולי / של תות, נתכווץ לרקוד, צעד צעד, די מתון, יחד לא ניפול". הריקוד = לחיות. והמשוואה הזו, נכונה גם בשירים אחרים: "תנועת צבא בדרך היא סימן למלחמה, ותנועה בחדר היא סימן חיים. / בואי ונרקוד בחושך לצורך הגנה..." ("כמו חצר גדולה"); "מניף ידיים רוקד... בלי אינטימיות ביננו לא יכול לחיות" ("בינתיים רוקד"); "שני אנשים לבד בחושך, איך תקראי לזה אם לא פשוט "ריקוד". אם תעזבי אותי באמצע, אני פשוט אפול." ("ריקוד סוף המאה").
לצערי, אין זה המקום להזכיר את כל השירים. אבל לסיכום המוטיב אציין שריקוד עבור שלמה ארצי מצטייר כמטאפורה לקשר, אהבה, הישרדות, חיים, בריחה מהווה, או מזיכרונות קשים, אמת, מוצא מבדידות, רומנטיקה, וכמובן – אושר.
שבת שלום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה