כתבה: ד"ר רותי קלמן
הסופרת קיונג סוק שין, שהיא פופולארית ומוערכת מאד בדרום קוריאה, הצליחה ליצור רומן יפיפה, המשרטט את פארק סו ניו כדמות אימהית למופת. ההקרבה, הלחימה על הצרכים של ילדיה, הדאגה לאוכל שלא יחסר, במקום של עוני מרוד, ההתעניינות בעולמם, גם לאחר שבגרו ועזבו את הבית. הכול נמצא שם, כפי שאנחנו מכירים אימהות מסורות. אבל כשהאמא הזו נעלמת פתאום בתחנת הרכבת של סיאול, לאחר שהאב עלה לקרון רכבת וגילה שהיא לא מאחריו, מתחילים כולם, במקביל לחיפושים אחריה, לעשות חשבון נפש.
היא הייתה עבורם ה"מובן מאליו", והם מתחילים להבין, שאולי עכשיו היא לא תהיה יותר בשבילם, כמו שהייתה תמיד. כל אחד מהם מגלה עכשיו לחוד, איך בעצם הזניח אותה בשנים האחרונות, ואיך כמעט ולא נסע לבקר. כשהיא הגיעה אליהם עם אוכל מבושל ברכבת, הם לא טרחו לדאוג לה למיטה פנויה כדי שלא תצטרך לחזור בלילה לבד. הם מבינים פתאום שהתעלמו מהצרכים שלה עצמה.
כשחלתה, לא הרשתה לעצמה להתפנק ולנוח, אלא המשיכה הכול כרגיל, למרות כאבי הראש האימתניים שתקפו אותה. האב, שכמעט ולא נכח בחיי ילדיו, ראה בה אף הוא בשלב מסוים, רק כאימא של ילדיו. התעלם כשראה אותה סובלת. הלך תמיד לפניה, למרות שביקשה ממנו להאט וללכת לצידה. גם באופן סימבולי, הוא מעולם לא הלך לצידה. רק עכשיו כשהיא נעלמה – הוא מבין ומתחרט.
גם הילדים הבוגרים, מבינים עכשיו, שמעולם לא ראו אותה כאישה, כבן-אדם. אלא רק כאמא. מעולם לא ניסו להבין מה היו החלומות שלה. האם הגשימה אותם? האם זה מה שרצתה להיות? כשבתה שאלה אותה פעם אם אהבה לעבוד במטבח, ואם נהנתה לבשל, עונה האם: "אני לא אהבתי או לא אהבתי להיות במטבח. בישלתי כי הייתי צריכה לבשל. הייתי צריכה להיות במטבח כדי שיהיה לכם מה לאכול וכדי שתוכלו ללכת לבית ספר... יש דברים שצריך לעשות ולא משנה אם אתה נהנה מהם או לא... אם תעשה רק את מה שאתה אוהב, מי יעשה את מה שאנשים לא אוהבים לעשות?"
ואכן מסתבר, שהם לא באמת הכירו את האישה שהייתה אמא שלהם ובת זוג לאב. לא במחלותיה. ולא בחלומותיה. לא בעושרה הרוחני, ולא במעשים שמעולם לא נחשפו בפניהם. האם תהיה להם הזדמנות לתקן?
ואולי בעצם העלאת הנושא על פני השטח, יש לכם, הקוראים, הזדמנות, שלא לחזור על טעותם. ואם עדיין יש לכם הורים בעולם הזה. השגיחו עליהם. תרימו טלפון. תתעניינו לא רק אם אכלו ושתו ולקחו את התרופות, אלא מה הם חושבים, ומה היו רוצים עוד להגשים כל עוד הם כאן איתכם. ספר שמעורר מחשבות. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה