תעלומה בשישה קולות מאת ויקאס סווארופ מאנגלית: נדנה אלעזר-הלוי

ד"ר רותי קלמן

ויקאס סווארופ, מחבר רב המכר "נער החידות ממומביי", מביא גם הפעם את פניה הרבות של הודו. 

נקודת המבט המעניינת של ויקאס סווארופ, מראה שיש בהודו עשירים ויש עניים, ויש קאסטות ברורות. אבל מצביעה, למעשה, על מה שמאחורי הסטריאוטיפ. העשירים הם לאו דווקא מאושרים, העניים ביותר – עשירים בדברים אחרים. יש מושחתים פוליטיים, כמו שר הפנים ג'גנאט ראי, שמשתמש בכולם ככלי משחק לטובת צרכיו, ומנסה להוציא מהבוץ, בכל פעם מחדש, את בנו היפה ויקי ראי, שחי חיים נהנתניים על חשבון חייהם של אחרים, שאותם הוא דורס או מחסל, בלי שמץ של נקיפות מצפון, ויש בפוליטיקה גם את הישרים, שישמרו על היושרה שלהם, גם כשמסביב הכל מושחת. 

במקרה של ויקי ראי, בנו של שר הפנים, השחיתות הזו היא מעבר למה שהעם בהודו מוכן לסבול ולעבור בשתיקה. כששר הפנים, מצליח לשחד את השופטים במשפט של בנו, המואשם ברצח נערה, למרות עדים רבים שראו אותו רוצח, וויקי ראי יוצא זכאי. העיתונות וההמונים, אינם מוכנים יותר לעבור על מעשים אלו בשתיקה. הם יוצאים לרחובות, והעיתונים מלאים בקריאה לצדק שייעשה. כמו העיתונאי שאת טורו אנו קוראים בספר. הוא  עוקב כבר שנים אחרי ראי, אבל טוען שמה שחשוב לו זה הצדק, ולא בן אדם מושחת זה או אחר: "מסע הצלב שלי מעולם לא היה נגד ויקי ראי, הוא היה נגד המערכת שמאפשרת לעשירים ולבעלי הכוח להאמין שהם מעל לחוק. ויקי ראי היה רק סימפטום גלוי למגפה שתקפה את החברה שלנו."

ראי הזחוח, שהוכרז כזכאי על ידי בית משפט מושחת, מחליט לעשות מסיבה לרגל  זיכויו במשפט, אבל במסיבה הזו הוא נרצח. המשטרה שמגיעה בהקדם, מוצאת מבין קהל החוגגים שישה אנשים בעלי אקדחים, והם נעצרים כחשודים ברצח, והעיתונאי, למרות הרצח, מודיע שגם עכשיו הוא לא יקפא על שמריו, אלא ימצא בעצמו את הרוצח "אם הצדק באמת עיוור, אז רוצחו של ויקי ראי צריך לבוא על עונשו בדיוק כפי שוויקי ראי היה צריך לבוא על עונשו."

סווארופ מראה לנו לכל אורך הספר, שֶׁאַל לָנוּ להאמין למה שאנו שומעים. כי מה שנשמע אמת, הוא לא אמת, ומי שלא מאמינים לו, בגלל איך שהוא נראה או נשמע, הוא בעצם הזכאי, כמו במקרה של אקטי, בן השבט התמים שהגיע לאחר גלגולים רבים למסיבה של ראי, כדי להחזיר לבני שבטו, סלע קדוש שנגנב מהם. לכאורה הוא מגיע מהמקום הנמוך ביותר והפרימיטיבי ביותר, ומיד חושדים בו וטופלים עליו האשמות, אך דווקא הנער הצעיר הזה, הנמוך והשחור משחור, וה"לכאורה" פשוט, שלא מצפים ממנו לְיֶדַע וליכולות, מצליח פעמיים לרפא ולהציל חיים, בטבעיות רבה, ויש לו אפשרות לאבחן חֳלָיִים שאף אחד אחר לא רואה, כמו מהותו, ואפילו זהותו, של הצל שמלווה את אחד החשודים, מוהן קומאר.

נקודת המבט של סווארופ בולטת במיוחד בתיאור השחקנית הבלונדינית היפה והמוכשרת של בוליבוד, שבנאם סקסנה, שהיא מושא הערצתם של המוני העם והאליטה גם יחד. גם כאן, שובר סווארופ את כל הסטיגמות. השחקנית היפה והבלונדינית היא גם חכמה, וגם עשירה בידע, שבא לידי ביטוי בדברי חוכמה שהיא נזכרת, במחשבתה, מפי חכמים כגון ניטשה, הרודוטוס ואחרים. היא לא מצטטת אותם כלפי חוץ, כדי להישמע חכמה, אלא חושבת אותם לעצמה, ומפנימה את המסר. כשהיא צופה למשל בשידור שבו כפילתה זוכה להערצה גדולה, היא מביטה וחושבת: "ניטשה אמר, "כשאנו עוברים חוויה, צריך לשקוע בה ולעצום את העיניים, במקום להיעשות צופים מיד." כשהבטתי בתמונה הקפואה הזו של עצמי, הבנתי למה הוא מתכוון... בפעם הראשונה יכולתי להתבונן בעצמי בלי המטען הפסיכולוגי שכרוך בהתבוננות בעצמי... " 

בניגוד לסטיגמות של הצורך להיכנע לגחמות של מפיקי קולנוע, שבנאם עומדת בכך ביושרה אישית מדהימה, כשהיא מוכנה להקריב את הקריירה שלה, ואת עצמה רק למען אחותה הקטנה מתוך הארה והבנה של מה באמת חשוב בחיים. 

רומן המתח "תעלומה בשישה קולות" מנסה, על פניו,  לגלות לנו מי רצח את ויקי ראי. אך בעצם, נותן לנו הצצה אל מאחורי הקלעים, לא של החשודים האפשריים, אלא של המגוון האנושי בחברה ההודית, שממש אינו מה שהוא נראה על פניו.