יום ראשון, 26 ביולי 2020

'הסוד האחרון של איימי סנואו' מאת טרייסי ריס מאנגלית: רחלי לביא

כתבה: ד"ר רותי קלמן



תינוקת בת־יומה מתגלה, עירומה וכחולה מקור בשלג, על ידי ילדה בת שמונה בשם אורליה למשפחת וונווי. השנה היא 1831. 

אורליה עוטפת את התינוקת הקפואה בגלימה שלה ומביאה אותה לביתה. האֵם, שעוד מנסה להתאושש מעוד הפלה לא מתוכננת, אינה מעוניינת לקבל את התינוקת הזרה לביתה. אך הילדה עומדת על דעתה, והתינוקת נשארת, בתנאי שהאֵם לא תראה אותה. היא מקבלת את השם איימי סנואו, ומבלה את רוב זמנה במטבח עם המבשלות, או עם אורליה, שנוהגת בה כחברה וכאחות, והשתיים אוהבות זו את זו אהבת נפש, שאינה ניתנת להפרדה.

האידיליה בין השתיים, שבאה כפיצוי על חוסר היחס של הוריה של אורליה, תתנפץ ברגע שמתגלה מחלת לב קשה אצל אורליה. היא יוצאת למסע טיולים ארוך בן שנה, שלאחריו, היא עוד מחזיקה מעמד 3 שנים ונפטרת.

איימי, שסעדה את חברתה בכל התקופה הקשה הזו, מבינה, שמיד לאחר ההלווייה היא חייבת לעזוב את בית וונווי. אך מרגע זה היא תגלה, כי את צעדיה הבאים תכתיב אורליה גם מעולם המתים. מעטפות עם כסף, ועם הוראות מסתוריות, מובילות את איימי סנואו למסע לגילוי כל הסודות, שאורליה לא יכלה לחשוף אותם, קודם לכן, בגלל משפחתה.

המכתבים שתמצא איימי בדרכה בסגנון "מצא את המטמון", מלאי רמזים, שרק איימי יכולה להבין, בהכירה את אורליה יותר מכל אחד אחר. תוואי הדרך פותח בפני איימי עולמות שלא הכירה, שכן מעולם לא יצאה מתחומי כפר הולדתה. היא לומדת להסתדר לבד, בעזרת אנשים טובים באמצע הדרך, לעלות על רכבת בפעם הראשונה, להתאכסן בבית מלון, בבתים של חבריה של אורליה, להיחשף לזרים, להכיר משפחות מלאות אהבה וחום, לחוות נשפים, ולזכות במחזרים.

ובמסע הזה, כשהיא נפתחת לעולם, ולומדת להכיר את עצמה ואת הטבע האנושי על כל צדדיו, מסבירה לה גב' ריברתורפ את כוונתה של אורליה: "אורליה ידעה שהיא שללה ממך אפשרויות בכך שהשאירה אותך לצדה. כל זה שונה כעת. את יכולה לבחור מה שתרצי." ובכל זאת עדיין אין היא יכולה לעשות כרצונה. שכן, בנאמנותה הרבה לחברתה המתה, היא עדיין ממלאת את הוראותיה של אורליה. בכל פעם במקום אחר. 

כשהיא מתקשה לעזוב את בית משפחת ויסטר החמה והאוהבת, שעטפה אותה בחום והעניקה לה תחושה של בית, אומרת לה הסבתא של המשפחה: "החיים הם שינוי, איימי, והמקום הזה משתנה כמו כל דבר אחר... טוויקנהם שאת אוהבת היום תהיה שונה בעוד שנה ובעוד עשר שנים ובעוד עשרים שנה. אנחנו לא יכולים להיאחז בדברים. הזמן הוא כמו נהר. הוא נושא אותנו, ומהר מכפי שהיינו רוצים, בדרך כלל."

המסע הזה של איימי סנואו, בעקבות הנחיותיה של אורליה, נושא אותה כמו נהר, אל סודותיה של חברתה, אל גילוי עצמה, אל גילוי מהמורות החיים וטובם, ואל האפשרויות שלה לבחור את חייה מעתה והלאה.


אין תגובות:

פרסום תגובה