אם היתה לכם אפשרות לקבל כל מה שאתם רוצים, בידיעה, שכל בקשה כזו מקצרת את תקופת שהותכם עלי-אדמות. האם עדיין הייתם רוצים את האפשרות הזו?
השאלה הפילוסופית הזו עומדת במרכזו של הספר "עור היחמור". רפאל, צעיר חכם אך חסר כל, מוצא עצמו בתקופה קשה בחייו. חובות בבנק, ללא עבודה, ללא משפחה תומכת, ועם לב הרוס לאחר שחווה אהבה נכזבת לאשה נטולת רגש.
רפאל מחליט לשים קץ לחייו. אך בטרם ישליך עצמו לנהר הסיינה בחשכת הלילה, הוא משוטט ברחובות, ונתקל בחנות למימכר עתיקות. הפריטים המיוחדים משכיחים לרגעים אחדים את כאבי ליבו והחלטתו הקשה, וסוחר עתיקות הזקן, ששומע מרפאל ברגע של כנות, על תוכנית ההתאבדות מציע לו הצעה קוסמת, שמחירה בצידה. הוא מציע לו פיסה גדולה וזוהרת של עור יחמור, שהיא לפי דבריו, קמע רב עוצמה, והיא שילוב של היכולת והרצון (ע' 34). אבל, מזהיר אותו הזקן, "מעגל חייך, שעור היחמור הזה מתווה, יתכווץ על-פי עוצמת משאלותיך ומספרן, מן הקלה ועד המופלגת ביותר" (ע' 41).
הצעיר לא מהסס ולוקח את עור היחמור, וכבר, בעודו בחנות, הוא מכריז שהוא חושק בסעודה המונית חסרת גבולות. בעודו יוצא מהחנות, הוא נתקל בחבריו, שחיפשו אותו כדי להזמינו לסעודה המונית, בדיוק כפי שאיחל לעצמו. כשהוא מביט בעור היחמור, הוא רואה לחרדתו, שהוא מתחיל להתכווץ.
הסעודה ההמונית מסתיימת רק בבוקר, כשכולם מתעוררים שיכורים. רפאל מכריז בשיכרותו, שהוא יהיה עשיר וכולם צריכים להשתחוות לו. כמעט מיד קם נוטריון מבין האורחים ומודיע לו שהוא זכה בירושה של מיליונים (ע' 177). במקום לשמוח, מסתכל שוב רפאל בקמע שבידו, ושוב הוא רואה את ההתכווצות הגדולה. עתה הוא מבין את המחיר שהוא משלם תמורת מאווייו.
הוא הופך אמנם למרקיז החי בבית גדול עם חדרים רבים המרוהטים בטוב טעם, ועם משרתים רבים, אך הוא מסתגר בבית, ואינו מעז לרצות דבר. אסור למשרתו לשאול אותו מה הוא 'רוצה' או 'מתאווה' או 'מבקש'. כי כל רצון וכל בקשה מקצרים את חייו.
הוא מנסה להיפטר מהקמע. אך הקמע שב אליו. הוא מנסה לגייס את המדענים כדי להרחיב את הקמע, אך הם אינם מצליחים.
האם הוא מאושר? הרי הוא חי בעושר, ויכול לקבל הכל. לאמיתו של דבר ה'מתנה' הזו הופכת את חייו לסבל מתמשך, בי במקום לחיות באמת, הוא חי מתוך פחד למות. מתוך פחדיו, הוא הופך לבלתי נסבל לחברה. רגישותו למותם של אחרים, מתקהה. הוא עולב באנשים, מזלזל בהם, ומסתגר. החברה מגיבה כמו ראי, ומנסה להקיא אותו מתוכה.
אונורה דה בלזק, חושף בספר זה, כמו ב' אבא גוריו', 'אז'ני גרנדה' וספרים אחרים, את פניה האמיתיים של החברה. ברגע של הארה, מבין גיבורו לפתע, שהתנהגותו היא שגורמת לחברה לנהוג כפי שהיא נוהגת, והוא מגיע להבנות באשר לטיבה של החברה, המתעבת כאבים ואסונות, ולעולם תעדיף עליהם את השחיתות, ותנדה את החלש והחולה.
כתיבה "בלזקית" טיפוסית, בסגנון הריאליסטי, עם תיאורים נרחבים, חשיבה פילוסופית מעמיקה, וה'אמת' בפרצוף. מצויין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה