כתבה: ד"ר רותי קלמן
ספר המתח האחד-עשר של ליעד שהם, נקרא בנשימה עצורה, ובו רוחשים יחד: המשטרה, בדמות הקצינה החוקרת, ענת נחמיאס; בית המשפט, עבריינים בשיקום, משפחות פשע ומזימות מתוחכמות.
השופט ברנע מכהן בבית משפט קהילתי. לאחרונה אף מונה לבית המשפט המחוזי, והוא נמצא גם בחבר הנאמנים של ההקדש שמשאביו מיועדים להוצאת מכורים ממעגל הסמים. במסגרת עבודתו הקהילתית נחשף השופט ברנע למשתקם בשם רועי דרומי. רועי דומה באופן מדהים למנור, בנו היחיד, שהתאבד. מה שגורם לשופט, לאבד מעט משיקול דעתו.
ברגע של חולשה, הנובעת מכאב האובדן ורגשות האשמה, פותח השופט את דלת ביתו לצעיר השפוף, הנראה כשרוי במצוקה, זאת, בניגוד לתקנות עבודתו, שאוסרות על הכנסת מי שנמצא בהליכים משפטיים לביתו הפרטי של השופט. 'רועי עמד מחוץ לדלת... "אני לא יודע לאן ללכת, השופט, אני מפחד," הוא אמר כשפתחתי. לפני שהספקתי לשאול אותו מה קרה או כיצד השיג את הכתובת שלי. "אני יכול להיכנס?" שאל ותלה בי את אותן עיני השקד שהוציאו אותי מאיפוס מהרגע הראשון, ואני זזתי ונתתי לו לעבור.... "למה אתה כאן, רועי?"... "אמרתי לך, לא היה לי שום מקום אחר ללכת אליו..." "קרה משהו?" לא הרפיתי. במסגרת בית המשפט הקהילתי אני מעורב מאוד בחיים של המשתתפים... לראשונה סיפר על סוחר הסמים, מי שרודף אחריו, שרוצה שיחזור לעבוד אצלו. "אני מפחד להישאר בבית. אני מפחד, השופט, ממה שיקרה אם ימצא אותי," סיים.'.
הפגנת הרחמים של השופט ברנע – המקושרת בהכרח לכמיהתו וגעגועיו לבנו – תעלה לו ביוקר. הצעיר יגיע לאחר־מכן למשטרה ויאשים האשמה חמורה את השופט ברנע. זה האחרון מוצא עצמו מודח מתפקידו, ומהשירות הציבורי, מורחק מהחברה המוקיעה אותו מקירבה, ומכל מה שהגדיר אותו, והוא מועמד למשפט כאחרון העבריינים.
מי שתעמוד לצידו בכל התקופה הזו, היא רותי, שאף בפניה, הוא בוש בתחילה לספר על טעותו. "רותי היא האדם הראשון שהייתי צריך לפנות אליו הבוקר. התפקיד שלה כנציגת שירות המבחן של משרד הרווחה הוא לעקוב אחר התנהגות המשתתפים מחוץ לאולם בית המשפט. כולנו כאן מאוד מחויבים להליך, אבל אין מי שמחויב לו כמו רותי. ואף שמספר פעמים לקחתי לידי את הנייד כדי להתקשר אליה, לספר לה מה קרה בלילה, להתוודות על החולשה שגרמה לכך שהכנסתי את רועי הבית, לא עשיתי זאת."
החוקרת ענת נחמיאס, המחוייבת לעבודתה בכל מאודה, היא זו שמקבלת לידיה את עדותו הקשה של רועי דרומי. בעקבותיה היא תאשים את השופט ברנע, ותניע את גלגלי המשפט. אין לה ספק, שבהאשמתו של השופט הבכיר, נעשה צדק. אולם לאט לאט, מתגלים בקיעים בהאשמה מצד אחד, ובאשמתו, הלכאורה ברורה והחלטית, של השופט. רותי, קצינת המבחן, עוזרת לה בתובנות חדשות, ואפילו ארגז החול של אביגיל, ילדתה, יעזור בפיענוח המקרה כולו.
שני קולות מקדמים את העלילה. קולו של השופט ברנע, עם האמת הפנימית שלו, וקולה של החוקרת, המנסה בכל מחיר, להגיע לחקר האמת. כתוב מצויין. קיראו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה