'הדייגים' מאת צ'יגוזיה אוביומה ; מאנגלית: קטה בנוביץ'

כתבה: ד"ר רותי קלמן

שני דברים הניעו את צ'יגוזיה אוביומה לכתוב את הרומן שלפנינו. האחד היה המחשבה על שני אחיו הגדולים, שביניהם היו רק אחד עשר חודשים, אך הם היו יריבים מרים, עד שהשָנים ריככו והיטיבו ביניהם, והקשר הלך והתחזק. 

בדימיון הסופר שבו, חשב אוביומה מה היה קורה, אילו היריבות שלהם הייתה ממשיכה, ומה היה קורה למשפחה כולה. את היריבות הזו, הוא מלביש על איקֶנָה ובוגָ'ה, שני האחים הבכורים של משפחת אגווּ מהכפר הקטן בניגריה, העומדת במרכז הרומן. ההתכתשות והיריבות המרה בין אחיו, הופכת בספר לטרגדיה של משפחת אגוו, שקרעה את המשפחה באכזריות. 

המנוע השני לכתיבת הספר היה, רצונו של אוביומה לשקף את המצב הסוציו־פוליטי באפריקה, ובעיקר בניגריה. "ניגריה" כותב אוביומה בהקדמה לספר ' "היא רעיון מטורף פרי מוחו הקודח של משוגע, שאנשים שפויים קנו אותו. ה"משוגע" הוא הבריטים, והשפויים הם עמי ניגריה (שלושה שבטים גדולים ללא כל מכנה משותף, שחוברו יחדיו ל"אומה" אחת).' אוביומה מסביר, שכשהבריטים עזבו ב-1960, וניגריה קיבלה עצמאות, הבחינו התושבים בהבדלים ביניהם, ובעובדה שאינם יכולים לתפקד כאומה. ה"משוגע", לדבריו, שהתערב ביריבות שנוצרה בין הדרום לצפון, יצר אומה שנקרעה לגזרים, ושקעה בכאוס.

ארבעת בני המשפחה הגדולים של משפחת אגווּ שברומן, הם מטפורה בעיני המחבר, לשבטים המרכזיים בניגריה. בספר אנו נחשפים למשוגע בשם אָבּוּלוּ, שמצד אחד חי ברחובות -  יצרי, פראי ונעדר בינה, ומצד שני, בין הזיותיו, הוא פונה לעיתים לבן־אדם מסויים ומנבא את גורלו. כשהנבואות החלו להתגשם – כינו אותו כולם בשם שטן  וניזהרו מלהיתקל בו.

משפחת אגוו היא משפחה ניגרית מבני האיגְבּוֹ. האב המשכיל, מייעד את בניו לגדולות: רופא, עורך דין, פרופסור וכדומה. הוא עצמו בנקאי מכובד, שבשל עבודתו נאלץ לעזוב את המשפחה ולעבור לעיר אחרת. הוא כמובן מגיע לחופשות, אך ברגע שהוא עוזב את אשתו ואת ששת ילדיו – מופר הסדר. אימם של הילדים לא מצליחה להשתלט על ארבעת הגדולים, בהיותה מטופלת בשניים הקטנים, דיוויד הפעוט ונְקֶם התינוקת. כפי שארע לשבטי ניגריה כשקיבלו עצמאות, גם כאן, ארבעת הילדים הגדולים חופשיים לנפשם, בהיעדר מבוגר אחראי. הם מחליטים ללכת לדוג ליד הנהר המסוכן, למרות שאסור להתקרב אליו. ובמשך ששה שבועות הם מצליחים להסתיר את מעשיהם מעיני האם, העסוקה עם הקטנים, או בדוכן שלה בשוק. וכך מספר בנג'מין, הבן הרביעי:

"אחיי ואני הפכנו לדייגים בינואר 1996, אחרי שאבינו עזב את אָקורֶה... גם כעבור שני עשורים, בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלנו, על כך שהבוקר ההוא ציין את קץ חיינו המשותפים כמשפחה, אני מצר על כך שהוא עזב, שהוא קיבל בכלל את מכתב ההעברה. לפני שהגיע המכתב הכול התנהל כסדרו... לזמן לא הייתה משמעות... שום יום לא היה ראוי לזכירה... כשאני מביט לאחור היום, כפי שקורה לי יותר ויותר מאז נעשיתי בעצמי אב לבנים, אני מבין שבמהלך המסעות לנהר השתנו חיינו ועולמנו. כי כאן, ליד הנהר, כשהפכנו לדייגים, התחיל הזמן לקבל משמעות."

יום אחד, בדרכם חזרה מהנהר לביתם, הם פוגשים באבולו המשוגע. אבולו פותח במילמול שהופך לנבואה קשה כלפי איקֶנָה בן החמש-עשרה, גדול הבנים. מכאן והלאה אי אפשר לעצור את גלגל ההרס. נבואה אחת של איש משוגע יכולה להפוך על פיה את שפיותה ושלמותה של משפחה שלמה.

בנג'מין, שמספר את הסיפור כולו, ממרחק של זמן, מדמה כל אחד מגיבורי הספר לחיה אחרת, בהתאם לתכונותיה הייחודיות. לכן, סמלה של ניגריה, שהוא מגן מחולק לשלוש עם שני סוסים ועיט מעליהם, מקבל תפנית בהתאם לסיפור.

  

על כריכת הספר נמצא את הסמל הניגרי. אך במקום שני הסוסים מופיעים שני תרנגולים, שמסמלים גם את האחים הגדולים: איקנה ובוג'ה, על מריבותיהם, וגם את אובֶּמבֶּה ובנג'מין, לאחר פעולת הנקם שלהם. את מקומו של העיט שבסמל ניגריה המקורי (שנמשל, על־ידי בנג'מין, לאב שנעדר מדי, ולכן הוא נעדר גם מהסמל) תופס עכביש, שנחשב במסורת של האיגבו, לחיה של צער, ואשר יופיע (ברבים) במוחה הקודח מצער של האֵם.  

צ'יגוזיה אוביומה היה בן 26 בלבד כשהספר 'הדייגים' ראה אור. הספר זכה בחמישה פרסים ספרותיים בינלאומיים והיה מועמד לשמונה נוספים. מגזינים רבים בחרו בו לספר השנה ב-2015 והוא מתורגם לשפות רבות.