"כשהיה הסופר האירי ג'ון מקגארן ילד ושקוע כל כולו בספר, התירו אחיותיו את שרוכי נעליו והסירו נעל אחת מרגלו. הוא אפילו לא מיצמץ. הן הניחו כובע קש על ראשו. שום תגובה. רק כאשר משכו מתחתיו את כיסא העץ שעליו ישב, "הקיץ מהספר", כפי שהסביר."
שורות אלה, הפותחות את ספרה של אן פדימן, אקס ליבריס, מנסות להסביר את המצב שבו נתונים קוראי הספרים בזמן קריאתם. וכך כותב גם אלברטו מנגל בספרו תולדות הקריאה: כל ספר היה עולם בפני עצמו, ואני מצאתי בעולם זה מחסה. אף כי ידעתי שלא אוכל להמציא סיפורים כאלה, חשתי כי דעותי תואמות לעתים קרובות את דעות הסופרים האהובים עלי... מקום הקריאה החביב עלי היה רצפת חדרי, כשאני שרוע על בטני, ורגלי מקופלות מתחת לכיסא, ובשעה מאוחרת של הלילה נעשתה מיטתי למקום הבטוח והמבודד ביותר לקריאה במצב מעורפל של בין ערנות לתנומה. לא זכור לי שאי פעם חשתי בדידות.
מנגל אף מזכיר את דעתו של הפסיכולוג ג'ימס הילמן הטוען, כי אלה שבילדותם קראו סיפורים או האזינו לסיפורים "נמצאים במצב טוב יותר, ויש להם יכולת חיזוי טובה לעומת אלה שאת הסיפורים צריך להציג בפניהם... חשיפתם המוקדמת לחיים מעניקה להם זווית ראייה עליהם".
ואכן, במיוחד כעת, בעידן שבו אנו מקבלים הכל באופן חזותי, בטלוויזיה, במחשב, באייפד ובטבלט, חשוב לקרוא וחשוב לפתח את אהבת הקריאה של הילדים, כדי לפתח את הדמיון, כדי להעשיר את הנפש, וכדי לא לחוש לעולם בדידות.
ישנם מספר ספרים שהם ספרי קריאה רגילים, אבל עוסקים באהבת הספר. דוגמאות לספרים: בלזק והתופרת הסינית הקטנה של דאי סיג'י המביא סיפור מדהים על הקוראים בסתר בתקופת ה"חינוך מחדש" של יו"ר המהפיכה הסינית, מאו טסה טונג, שאסר על הקריאה היפה.
ספריית הצללים, ספרו רב המכר של מיקל בירקגור, ספר מתח בדיוני שבו משמשת חנות הספרים "ליברי דה לוקה" כמקום מפגש חשאי לאגודת אוהבי ספרים וקוראים ששמרו על מסורת של כוחות עצומים שעוברים מדור לדור. ספר חזק ! ספר טוב נוסף הוא נער קריאה של ברנהאד שלינק. במהלך הספר מתברר לגיבור הספר, מיכאל, סטודנט מבריק למשפטים, כי האשה שאהב, ושבאוזניה קרא קטעים מספרים בהיותו תלמיד גימנסיה בגרמניה שלאחר המלחמה, היא אחת הנאשמות המרכזיות במשפט של פושעי מלחמה נאצים.
קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה