קריאת מחשבות אינה מיומנות רגילה שלנו כבני-אדם, שהרי אילו הייתה כזו, לא היינו צריכים לדבר. הדיבור מהווה כיום את אמצעי התקשורת הנפוץ ביותר בין בני האדם, משום שאיננו יכולים לדעת מה חושב מי שמולנו, ולכן אנחנו זקוקים לאמצעי התקשורת הזה כדי לתקשר. בעזרת אינטליגנציה ורגישות לשפת הגוף ולאחר – אנחנו יכולים לנחש מה הוא חושב, אבל עדיין מדובר רק בניחוש. עם זאת, כל אחד מאיתנו ודאי נתקל בסיטואציה שבה היה חשוב לו מאד לדעת מה חושב הזולת.
אם אתה קוסם, ואתה מפתח מיומנות לשפת הגוף ולשפת הפנים, אתה יכול לעשות נפלאות בתחום, ואנחנו משתאים בכל פעם מחדש כשאנו רואים את ניחושיהם הטובים של אורי גלר, נמרוד הראל, רון פרשט ואחרים. תחום אחר שיכול לעשות נפלאות עם קריאת המחשבות הוא עולם הסרטים, וכבר ראינו סרטים רבים שמכילים את התכונה המופלאה הזו, כמו "מסע בין כוכבים", או הסרט הקומי "מה נשים רוצות" בכיכובו של מל גיבסון. גם סופרים יכולים להשתמש בדמיונם כדי לחבר לנו סיפור מופלא על קריאת מחשבות, ואפילו לשכנע אותנו שזה אפשרי, שהרי אנחנו רוצים להשתכנע שאפשר לעשות זאת.
על שני ספרים כאלה אספר לכם עתה. האחד לילדים בגיל יסודי "הילד קורא המחשבות" של אוריה שביט. ואחד למבוגרים, הנקרא: "בדידותו של קורא המחשבות" של דלית אורבך.
אוריה שביט, בספרו "הילד קורא המחשבות" לקח את המושג המקובל על-ידנו "כתוב לו על המצח" כשאנחנו רוצים לומר על מישהו שאנחנו יודעים מה הוא חושב, והפך את זה לכישרון שנולד פתאום לילד בן תשע בשם יוני סתר.
במהלך טיול עם בני משפחתו ברחוב, רואה יוני אישה מבוגרת הצועדת לאט עם מקל ולאחריה גבר צעיר, שיכול ללכת מהר ולעקוף אותה, אבל למרות זאת, הוא מתאים את צעדיו לצעדיה. כשיוני ומשפחתו מתקרבים לשניים רואה יוני שכתוב להם משהו על המצח. להפתעתו הרבה הוא רואה שלאשה מתחלפות הכותרות: "רק נדמה לי או ששוב שכחתי לקחת את התרופה?" הוא קורא, ואחר-כך זה מתחלף ל-"לא, את התרופה לקחתי, אבל אולי שכחתי לכבות את הגז?". הכיתוביות על מיצחו של הבחור מתחלפות אף הן מ"קצת אחרי שהמשפחה הזו תעבור אותנו, אני אחטוף לזקנה את התיק" ל"הארנק שלה בטח מפוצץ בכסף". יוני לא מאמין למראה עיניו, אבל הוא מבין שהוא צריך לעזור לאשה. הוא לוחש לאביו, העובד בחקירות משטרה, שהאישה במצוקה. האב כמובן שאינו מאמין לילד, אבל שנייה אחרי שהם עוברים את השניים, הם שומעים אותה צועקת "הצילו". האב מזנק ותופס את האיש, ובזכותו של יוני ניצלת האישה משוד.
אביו של יוני מנצל את יכולתו החדשה של בנו ומצליח להכניס את השודד לכלא, ונראה שמתחיל עידן טוב בחייו של יוני, כשיכולתו המופלאה מגיעה לידיעת הילדים, שמנצלים זאת כמובן כדי לדעת מה תהיינה השאלות במבחן בתנ"ך, והוא אף זוכה לכתבת שער בעיתון, לחשיפה בטלוויזיה ולפורום מעריצים באינטרנט. אבל, הידע הזה עומד בעוכריו, כשהילדים מתחילים להבין שהם חשופים בפניו, לטוב ולרע, והתקשורת מתחילה להאשים אותו ואת בני משפחתו בשרלטנות. זהו אם-כן הצד הרע של היכולת המופלאה הזו. אנשים לא רוצים להיות חשופים בפני אף אחד, ומי שמסוגל "לקרוא" אנשים, לא הופך לחביב הקהל. כשיוני מבין זאת, ומדבר על כך עם סבו, משתנה המצב. ספר נחמד מאד לילדים (וגם למבוגרים, שלא מתביישים לקחת ספרים ממדף הילדים), עם איורים יפים של גיא מורד.
בספר השני "בדידותו של קורא המחשבות" של דלית אורבך, אנו מוצאים את הסייפא של הספר הקודם, כבר בכותרת הספר הזה, המצביעה על כך, שתכונה כה מיוחדת ומושכת, אינה מביאה בהכרח את בעליה לאושר הנכסף.
בספר שלפנינו, יכול נרי, הגיבור הראשי, כבר כילד בגיל הרך, לראות את המראות שאנשים רואים במוחם בזמן שהם בסביבתו. אם כי לוקח לו שנים כדי להבין מהם המראות שהוא רואה ומה משמעותם, מעצם היותו רך בשנים. נרי גדל ללא אהבת הוריו, וללא הדאגה והתמיכה האמיתיים. ההכרחיים לשלמות נפשו של כל ילד. כיוון שהוא מרגיש אשם, הוא מקבל עליו גם אשמות של אחרים, שהוא לא קשור להם. הוא רואה איך אנשים שמתנהגים בחיוביות, מלאים לעיתים במחשבות אלימות, ולומד עם התבגרותו, שיש סוגים שונים של מחשבות "אלה הנהגות כדי לשחרר קיטור פנימי בלבד, ואלה הנהגות כדי להתבצע". הוא גם מבדיל בין מחשבות ששחזרו מעשים לבין מחשבות שמעולם לא יצאו לפועל. ההבדל ביניהן מבחינתו היו בצבע, תמונה ותחושה, ואפילו הריח שונה. אבל למרות יכולתו המופלאה, הוא אינו משתמש בה כדי להיטיב לעצמו, אלא להיפך. מין סוג של הרסנות עצמית. הוא אינו שמח בתכונתו זו: "אני יודע יותר מכל אחד אחר," נרי אומר. "כל כך יודע וכל כך לא רוצה לדעת. וכל מי שאומר שידע זה כוח, יש לי ויכוח איתו."
במהלך הסיפור הוא נחשף לבית המשפט, כשאחד מחבריו ללימודים מואשם ברצח. עורך דין נחשף ליכולתו של נרי לראות מחשבות, ונרי הופך לנשק הסודי שלו, שמצליח להביא לזיכויים של חפים מפשע. אבל בשלב מסויים, הופך נרי עצמו לחשוד העיקרי בפרשה של רוצח סדרתי, והוא זקוק להגנה.
במעצר הוא פוגש באישה היחידה בעולם, שיכולה להעמיד מולו מראה ולהכיר לו את עצמו, שכן היא ניחנה באותה התכונה המייחדת אותו. מפגש מופלא ומעניין מתרחש עתה בין שני קוראי המחשבות. ספר מעניין בהחלט, אך בסופו של דבר, לאחר קריאת שני הספרים האלה, נראה לי שההשתוקקות להיות בעלי התכונה המיוחדת הזו, קצת מתפוגגת, אבל עדיין ותמיד תהיה משהו שמעניין לקרוא עליו.
קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה