גן המכתבים / אליסון ריצ'מן

וואוו. איזה ספר יפה! ומי שייהנו ממנו באופן מיוחד הם אורלי חירותי וכל המנגנים מהלב ומהנשמה. עלילת הסיפור מתרחשת באיטליה בשנת 1943, עדיין תחת שלטון העריצות הפאשיסטי של הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני ולקראת סוף מלחמת העולם השנייה. בתקופה שבה הגרמנים כובשים את צפון איטליה, בגלל כניעת המלך לבעלות הברית, ויהודי איטליה מובלים למחנות. הפרטיזנים האיטלקים מתאגדים בחשאי וקמים להילחם להגנת עמם, כנגד הגרמנים, מוסוליני וצבאו "החולצות השחורות".
בין חברי המחתרת האיטלקית אנו מתוודעים לאלודי, גיבורת הספר, שהיא נגנית צ'לו מוכשרת, הלומדת בבית הספר היוקרתי למוזיקה בעיר הולדתה, ורונה. כעבור שנים, בהגיעה לפורטופינו, ללא הצ'לו, ורק עם גיליון אחד של תווי נגינה, היא מנסה להיזכר במוזיקה ובתחושותיה:  "אלודי שומעת את התווים בתוך ראשה כמו תנודות מים. הם מתחילים באדווה חרישית. גם בצבעים היא שומעת את התווים. שטף דיו כחול חיוור או לובן אבן בוהקת. נרגע לעתים ואז מתגבר. פעימות ארוכות ומחוברות החודרות אליה בערוץ שונה לגמרי. לא דרך הראש, אלא מבעד לחלל העמוק ביותר של בטנה."
כבעלת זיכרון בלתי רגיל, היא זוכרת את כל המנגינות בעל-פה, ועתה, בתפקידה כבלדרית במחתרת, מטילים עליה משימה מיוחדת המתאימה לשתי תכונותיה אלה, הנגינה המופלאה והזיכרון. תפקידה הוא לשתול קודים מוזיקליים בקדנצות של יצירות, כך שאיש לא יבחין בתוספת, מלבד אותם חברי מחתרת שאמורים להקשיב, ולקבל את המסר הצפון בהם. באחת הפעמים הגורליות, כשהמסר שאמור לעבור בנגינה שלה בקונצרט חשוב ביותר ואמור להזהיר את המחתרת מפני הגעת הגרמנים לעיר, היא טועה. זכרון המפגש החושי הראשון, שהיה לה עם אהובה, מערבב את חושיה "לפתע נמחקים הזמן והמקום. היא שומעת את עצמה מנגנת, אבל לא את הצלילים שהיא רוצה. זיכרון התווים הכתובים מנגן במקומה. הקדנצה של גרוצמאכר מגיחה מהצ'לו שלה כפי שרצה אותה המורה שלה, והמרווח הקצר, שבו היה עליה להחדיר את הצופן, נעלם כלא היה." (ע' 226). האירועים משתבשים. האויב חודר לוורונה. מוות מסביב, והיא ואמה נמלטות לוונציה, מקום הולדתה של האם.
זהו ספר על אהבות גדולות, המתרחשות בצל המלחמה, וטורפות את קלפי החיים. ניכרת בספר גם אהבת הקריאה. וכחוט שני עובר לאורך הסיפור גם הספר "הנסיך הקטן", כשהוא מקשר בין זוגות האוהבים בלי הבדל של מקום וזמן. וכפי שאלודי מבינה, "הנסיך הקטן", הוא "לא באמת ספר ילדים, אלא ספר על האחריות שבאהבה," (ע' 216), וכך נאמר במוטו: "בני האדם שכחו את האמת הזאת," אמר השועל. "אבל לך אסור לשכוח אותה. אתה אחראי לתמיד למה שאילפת. אתה אחראי לשושנה שלך." (אנטואן דה סנט-אכזופרי, "הנסיך הקטן"). כתוב נפלא. סוחף ונשאר בלב.