לא היכרתי את אורי אורבך האיש, שהלך השבוע לעולמו, בדמי ימיו. אבל ספריו נותרו בספרייה. אני מציצה בהם ולומדת על האיש שהלך לבלי שוב.
איש של מלים היה ח"כ אורי אורבך, והמלים שלו שזורות בהומור, בקריקטורות ובהרבה חיוך. ראיית הדברים, לעיתים קרובות, היא מנקודת מבטם של ילדים. מה שמראה את מידת הזדהותו עם ילדיו, וגם – שבתוכו – היה עדיין ילד.
18 ספרי ילדים יצאו מראשו הקודח, וארבעה – למבוגרים. כבר משמותיהם של ספרי הילדים שלו, ניתן לצייר את דמותו של האיש: "הצלצול נועד למורים" ; "מה מברכים על גלידה?" ; "ילד רע ירושלים" ; "אולי בשבת יזרקו סוכריות".
ובתוך השירים מבצבץ לו הצחוק, מלווה ומרכך וגורם ללב לחייך: "וילד בן תשע חלם בשעור, שכל התעודה אפס, חוץ מציור. (למה רק בציור אין לו שלילי? אין לי מושג, זה לא חלום שלי.) או: "בפתיחת הועידה / לעיני אלפים / נשאנו שלטים / עם שמות הסניפים. // בסרט הווידאו / (תמחקו ת'חיוך) / ראו שהחזקתי / ת'שלט הפוך."
בשיריו אנו חשים גם במנהיגות הטבעית הטבועה בו, ובערכי החינוך שהוא רוצה להשריש בילדים. הנה שיר לדוגמא מתוך: "באיזה שבט אתה?" ספר המוקדש לנקודת מבטו כילד דתי בתנועת "בני עקיבא": להוביל, להנהיג / כמו שצריך, / להעביר פעולות – זהו מדריך! // לשמש דוגמה / להציג מופת / לשמור על השבט / לדעת לתת. // להגיד "אחרי!" בכל עת ורגע / ולא להתחמק בתירוצים / מהאומגה." ולמרות זאת הוא כותב בחיוך: "כל מדריך חדש / חוטף דלי של מים. / לפני שאחליט / אם להיות מדריך / אני אחשוב פעמיים."
את דרכו לשיוויון, לקירוב לבבות בין עדות ובין דתיים לחילוניים – ניתן למצוא בשיר הבא מתוך ""ילדה כמוני": "התפילות של הספרדים / התפילות של האשכנזים, / התפילות של כל היהודים / עולות לשמים כמו מלאכים / ומתייצבות שם יחד עם שאר הנוסחים. // וה' מקבל כל תפילה מיד / ולא שואל: "איפה אבא שלך נולד?".
באחד מספריו הוא כותב: "גם כשתהיה זקן / בעוד שמונים שנה, / גם כשתלך כפוף / בעזרת הנכדה הקטנה ; / גם כשכבר לא תוכל / לראות בלי משקפים / גם כשתתחיל לשכוח / איפה הינחת את השיניים ; גם כשלגמרי תשכח / מקומות / אירועים / אנשים / שלמדו איתך בכיתה - / תמיד תזכור מיד / באיזה שבט אתה". אורי כבר לא יזכה לכך, אבל אנחנו נזכור את איש המלים המחייכות. יהי זכרו ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה